מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

***

לחץ חיי מקרב את תאריך הלידה אל תאריך המוות, כמו בספרי ההיסטוריה, שבהם לחץ ההיסטוריה הצמיד את שני המספרים האלה יחדיו ליד שם מלך מת ורק מקף מפריד ביניהם.

אני מחזיק במקף הזה בכל מאודי כמו בקרש הצלה, אני חי עליו ונדר לא להיות לבד על שפתי

מתוך חתונה מאוחרת של יהודה עמיחי

סבא מייטק, אני לא מכירה עוד מישהו שנאחז כל כך חזק במקף של חייו שכבר עשורים רבים נלחם באתגרים נפשיים ופיזיים עצומים בעזרת מה שלימדו אותי בתנועת הנוער שקרוי אהבת החיים. עד כדי כך שנראה שחייך באמת היו תלויים באותו יצר, באותה אהבה גדולה שרחשת כלפיהם,

ובימים האחרונים כשהוא דעך, נאלצנו להיפרד במהירות. על אף שמותר להיפרד עצבות גדולה ממלאת את ליבי.

אני עצובה שלא תיקח אותנו יותר למסעדות טעימות לכבוד ילדי ספטמבר ינואר או מאי. אני עצובה שלא אוכל לשמוע יותר אותך ואת אבא מתווכחים על קוצו של יוד, על השנה בה הוכרעה מלחמה אירופאית כלשהי, או איך הכי טוב לתקן את המכונת כביסה, ושאני אוכל תוך כדי לחשוב על כך ששניכם נבראתם כדי שתוכלו לדבר אחד עם השני. עם מי אתה דיברת סבא לפני שהוא הגיע ועם מי הוא ידבר ככה עכשיו כשאתה הולך. עצובה שלא אוכל לשמוע אותך ואת סבתא מירקה עוברים לפולנית באמצע שיחה כדי לסיים (או להתחיל) איזה ויכוח. שלא תוכל להיות עוד מאוכזב מזה שעבר המון זמן מאז שהתקשרתי בפעם האחרונה. ועצובה גם מזה שלא אוכל לצחוק עליך יותר, לעשות חיקויים של איך שהנשימות שלך נשמעות כמו צינור אקווריום, על זה שאנחנו שוקלים אותו דבר ושהירכיים שלך דקות כמו של יעל, או שהעור שלך הוא כמו ניילון נצמד. ואני כל כך שמחה סבא, שזכיתי להכיר אותך, ושהכרתי את ההומאניסט הגדול שאתה, שנחשפתי למחשבה האנליטית והחדה שלך ולהגינות שבה התעקשת לראות את העולם, שבאותה נשימה הפכה אותך למנהל מחונן ומבריק ולחולה נפלא. אתה תחסר לי מאוד. נעה

142