מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

פ ת ח ד ב ר

במהלך כל השנים שלאחר המלחמה, כלומר כל חיי מרגע השחרור עד לרגע זה ובכלל, אינני פוסק מלהרהר על המפנה שקרה לי בחיי, הצטברות של מקרים בודדים שהביאו למהפך הדרמתי בחיים שלי. זה קרה כחודשיים לאחר שחרורי ממחנה הריכוז. אם הייתי איש מאמין, הייתי משוכנע שקרה לי נס, אבל אני לא מאמין בניסים. אין לי גם שום הסבר הגיוני לאירוע הזה. הדבר לא נתן לי מנוחה. לפני כמה שנים החלטתי להעלות את האירוע על הכתב. אולי ציפיתי שהכתיבה תקל עליי את המעמסה של עצם הזיכרונות. שוב ושוב כתבתי טיוטות, ובכל פעם מחקתי אותן. הסיפור שכתבתי לא ביטא את עוצמתו של האירוע. לבסוף הבנתי שעל מנת לתאר נאמנה את המצב בעת האירוע, אני חייב לתאר את מצבי הפיזי והנפשי שקדם לו, לחזור בזיכרונותיי לתקופת היותי במחנות ריכוז. ולזה לא הייתי מסוגל. לכן הנחתי לכתיבת הסיפור. עברו כמה חודשים ושוב ניסיתי לעלות על הכתב את הסיפור, ושוב נעצרתי. לאחר זמן עלה בי הרעיון לתאר את מצבי רק ביום השחרור. אולי כך יהיה קל יותר. אמנם גם בזה התקשיתי, אבל כתבתי לסירוגין ולאט, והצלחתי להעלות על הכתב את יום שחרורי והמשך חיי. מובן מאליו ששיניתי כמה וכמה פעמים את תחילת הסיפור, עד שהגעתי לנקודה שבה הרגשתי שהסיפור מספיק נאמן. ע היה ביני לבין המוות. בכמה מהם ֹ בעשרות אירועים שעברו עליי בתקופת השואה, רק כפש הייתי מודע למצבי ובאחרים לא. שום אירוע לא היה נתון לשליטתי. היו בסביבתי אנשים שעשו כל אשר ביכולתם לשפר את מצבם הכלכלי או לחמוק מגזירה. במבט לאחור אני מבין שלא עשיתי שום מאמץ למשהו. אם נשארתי בחיים, הרי זה בבחינת נס, אלא שאני לא התייחסתי למקרה שכזה כאל נס. אפשר שהאדישות השתלטה עליי, שכן ידעתי שגורלי הוא להיהרג, ואין זאת אלא שאלה של זמן. לכן לא לחמתי בגורל אלא פעלתי לפי אינסטינקטים טבעיים. בשונה , לא ראיתי כנס. 1945 במאי 2- מאחרים, גם את שחרור המחנה על ידי צנחנים אמריקאים, ב רק כמה שבועות לאחר השחרור, התבהרה מעט דעתי והתחלתי להרהר. הבנתי שנשארתי בעולם לבדי, בלי קרובי משפחה, בלי מכרים או חברים. את עצם השרידות שלי בחיים ראיתי לא כנס משמים אלא כעונש. להישאר לבדי בעולם ולהיות עד לטרגדיה של משפחתי ושל כל העם היהודי, האם לזה ייקרא נס? לא ייתכן שיש אלוהים שהוא רחמן, אלוהים של צדק. ואם יש אלוהים, הוא לא רחמן וגם לא אלוהים של צדק. לכן את שחרורי מהמחנה ראיתי כעונש ולא כנס. ואם אין זה נס, אז במה מדובר? במקרה, בגורל? ובפי אין תשובה. כחודשיים-שלושה לאחר שחרורי מהמחנה, קרה אירוע ששינה את חיי. רצף של מקרים הביא לאירוע כה דרמתי בחיים שלי. ושוב התעוררה בי השאלה, האם כל זה מקרה הוא? האין שום יד

2