מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

אנשים היו מוכנים לאכול כל דבר. גם אני חליתי והרופאים אמרו לי שהסיבה היא חוסר תזונה – שמכילה ויטמינים שונים. Vigantol וויטמינים. ההורים קנו בשוק השחור תרופה בשם ויגנטול – אינני זוכר עוד פרטים, אבל כנראה היא עזרה לי. גם היום לא ברור לי מאין לקחו ההורים כסף לרכישת התרופה, שבוודאי הייתה יקרה מאוד. למרות הקושי של החיים בגטו, החיים המשפחתיים שלנו היו סבירים. מפעם לפעם ביקרו אצלנו פולק עם אשתו ושלמק עם אשתו. הבנות-דודות מפראשקה עברו לגור למקום אחר. בבית נשארו אימא, גוטקה, הנייק, סלה ואני. על פי רוב היחסים בינינו היו טובים. למרות זאת זכור לי מקרה שבו כנראה היה לי ויכוח עם פולק. אינני זוכר מה היה הנושא. אבל בשלב מסוים, בלהט הוויכוח, ברחתי מהבית לדירה של שלאמק שהתגורר בבניין צמוד לשלנו. לאחר זמן, אימא חיפשה אותי והגיע לדירה של שלאמק. היא ביקשה שאחזור הביתה. לא הסכמתי ואמרתי לה שפולק שיקר ולכן אני לא חוזר. כאשר אימא שמע את המילה שלי, שיקר, היא סטרה על פניי. בפעם הראשונה שאימא הרימה יד עליי ואני התעלפתי מהתרגשות. המקרה הזה זכור לי רק בגלל הסטירה מאימא. אינני זוכר מה קרה לאחר מכן. אני רק מתאר לעצמי שהמקרה הזה היה קשה גם לאימא – היא לא יכלה לא להגיב כאשר האשמתי את האח שלי בשקר. היום, קשה להאמין שרמת המוסר במשפחה שלנו, אפילו באווירה ששררה בגטו, הייתה כה גבוהה, בעצם אפילו קיצונית. אינני זוכר מתי פולק ומשפחתו גורשו מהגטו. לפי הרשימות של הגרמנים מגטו לודז', שנמצאות . לפי הרישום הזה אשתו של פולק, צסיה, 1943 בפברואר 28- ביד ושם, הוא ומשפחתו גורשו ב ובנם יושה גורשו ביחד.

22