מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

מסמך המעיד ששרה יצאה לבדיקות רפואיות במהלך עבודתה באושויץ בירקנאו.

ימינה. הקבוצה שהופנתה ימינה נעלמה מאחורי גדר שהייתה מכוסה בשמיכות. לא ידעתי מה קורה לאימא ולסנה. זו הפעם האחרונה שראיתי את אימא שלי. את תווי פניה כבר אינני זוכר, רק את דמותה הרזה של אישה גבוהה כפי שנשקפה בעיניי באותו המעמד. עד היום אינני יכול להתאושש מהתמונה של אימא שנעלמת בין הגדרות המכוסות בשמיכות. אז לא ידעתי שבתוך דקות ספורות כל הקבוצה, ובכללה האימא היקרה והאהובה שלי, תירצח בתא גזים וגופה יישרף בקרמטוריום. נותרתי שם עם אחי ושתי אחיותיי. אחי אמר לי לעמוד ישר ולזקוף את ראשי כלפי מעלה, וכך התקדמתי בשורה. כאשר הגענו לגרמני, הוא הפנה את אחי שמאלה ואחר כך גם אותי שמאלה. את שתי אחיותיי, גוטקה וסלה, הפנה הגרמני גם שמאלה אבל לקבוצת הנשים. כאשר הסתיימה הסלקציה, נתנו לנו הוראה להתקדם. התקדמנו כמה מאות מטרים ובדרך בצד שמאל שלנו היו גדרות מעץ. פתאום נפתחה אחת הדלתות שהייתה בגדר ובריצה יצא איש נמוך מאוד, כמו גמד, ואחריו רצו כמה אנשים, גם הם לבושים בפיג'מות, אבל היה להם סרט עם סימן על השרוול. הם הצליחו לתפוס אותו והכניסו אותו בחזרה דרך הדלת. בסוף הגענו למבנים חד-קומתיים. שם עצרו אותנו. במקום הזה נפגשנו עם קבוצת הנשים ופגשנו את האחיות שלנו. כל הזמן הייתי טרוד בלחפש אחרי אימא. חשבתי שאולי אראה אותה באיזה מקום. שמתי לב שאחי מדבר עם אחיותיי. התקרבתי אליהם והם הפסיקו לדבר. התעורר בי חשד על מה הם דיברו, אבל משום החינוך שקיבלתי לא שאלתי אותם על מה דיברו ולמה הפסיקו לדבר כאשר התקרבתי. לאחר זמן-מה שוב הפרידו את הנשים מהגברים ומאז לא ראיתי את אחיותיי עוד. הייתה , כאשר 1994- זו הפעם האחרונה בימי חיי שראיתי אותן. גם אינני יודע מה עלה בגורלן. ב ביקרתי עם הבן שלי גבי באושוויץ, נכנסתי לארכיב של המחנה וחיפשתי שמות של קרובים Auscwitz- 11 בבלוק B.II.c , במחנה 1944 בספטמבר 12- שלי. מצאתי רק אזכור שבתאריך ה – סלה ליטמנוביץ עברה בדיקה רפואית. Bürkenau B , לקראת חצות הליל, צלצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו נשמע קול 2008 בתחילת קיץ

32