מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

יותר. היו בהם בתי שימוש, בתי מקלחת, צריפים מבטון או עץ עם חלונות, דלתות ודרגשים לשינה. האוכל היה דל אבל הוא סופק בזמנים קבועים. זיכרונותיי משהותי במחנה ריכוז וובלין, מה היו התנאים בו, השחרור עצמו ומה קרה איתי מייד לאחר השחרור, כל אלה היו מעורפלים. שני אירועים שחלו בשנות חיי המאוחרות, החזירו לי את הזיכרון מאותם ימים. במסגרת תפקידי כמנהל יחידת תמסורת בדואר ישראל נשלחתי לגרמניה לעתים קרובות. אף לא פעם אחת העזתי לבקר במקומות שהיו בם המחנות ששהיתי בהם. זיכרונותיי מהם היו מודחקים וכך רציתי שיהא. במהלך עבודתי התיידדתי עם קולגה גרמני ועם בני משפחתו. ידידות שנמשכת של המאה הקודמת, נסעתי עם אשתי לחופשה בגרמניה. 80- גם היום. לקראת סוף שנות ה אותו ידיד גרמני הציע לי לבקר בברלין. אני כבר הייתי בברלין במסגרת תפקידי, אבל אשתי לא. בהתייעצות איתה הסכמנו להצעה. הצטרפנו אליו ואל אשתו בנסיעה לברלין ברכבם. טיילנו בברלין, ביקרנו בה במקומות מעניינים, והוא סיפר לי על אחותו שגרה בעיירה בקרבת ) שבה שהיתי אחרי השחרור, והוסיף כי הוא מעוניין לבקר אותה. Ludwigslust לודוויגסלוסט ,( מאחר שלא הייתי במקום הזה מאז שחרורי, הסכמתי. כנראה עצם היותי עם אשתי נטע בי תחושת ביטחון מסוימת. משהגענו לעיירה נפגשנו עם אחותו. מתח עז התעורר בי משהתברר לי שהיא מכירה היטב את לודוויגסלוסט וגם את מקום מחנה הריכוז שבסמוך לו, וובלין, ולא ידעתי את נפשי. פחדתי מביקור במחנה. לנו במלון באותה העיירה, ובמשך הלילה התעוררו בי זיכרונות שונים מהמקום הזה. בבוקר קמתי רגוע יותר להפתעתי, ולאחר הארוחה אספנו את אחותו ונסענו ללודוויגסלוסט. שמחתי להכיר מחדש את המקומות ששהיתי לאחר השחרור: הכיכר, הארמון, בריכה שהייתה על יד הכיכר. במקום הוקמה גם חלקת קברים של אסירי וובלין שנקברו לאחר המלחמה, וגם אנדרטה לזכר אסירי והרוגי המחנה. הדבר ריגש את כולנו. אחות של הידיד שלי התקשרה למוזיאון, שהוקם ליד מחנה וובלין, שבו מוצגת ההיסטוריה של המחנה. המוזיאון היה סגור באותו זמן, אבל המנהלת, מששמעה שהייתי אסיר במחנה, מייד א הסכימה לפתוח אותו בפנינו. נסעתי לשם בתחושת פחד. המחנה היה בחלקו הרוס ועדיין ל שיקמו אותו, כך שלא היה אפשר לבקר בו. בקצה המחנה הקימו מוזיאון ואנדרטה לזכר אסירי המחנה. המנהלת קיבלה אותנו בפתחו בחמימות. היא הזדרזה להוציא מהמגירה את רשימת שמות האסירים, ומצאה את שמי. התחלנו לשוחח על אודות המחנה. היא התמצאה היטב בסיפור של המחנה וידעה לפרטי פרטים את התנאים שהיו בו. כך, הרבה פרטים שלא זכרתי היא השלימה לי. על הקירות היו תלויות תמונות רבות של המחנה, ובמיוחד אותם הרגעים של שחרור על ידי החיילים האמריקאים, חלוקת הלחם ובאיזו דרך העלו אותנו על המשאיות

38