מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

סדנת תפירה

והעבירו אותנו משם לעיירה לודוויגסלוסט. הייתי שם, במוזיאון, כמו בתוך חלום, כה נרגש הייתי, ואולי זו הסיבה שפתאום שם נזכרתי בפרטים רבים כל כך מהמחנה. עם תום הביקור, נתנה לי מנהלת המוזיאון חומר קריאה על המחנה וביקשה שאבוא שוב בשניים במאי, שאז הם מציינים בטקס את יום הזיכרון לשחרור המחנה. באותו יום, כך סיפרה, מדי שנה בשנה באים חיילים אמריקאים שלקחו חלק בשחרור המחנה, אסירי המחנה שעדיין חיים וגם נציגי השלטונות המקומיים. מקרה שני שבעקבותיו חזרו אליי זיכרונות רבים משהותי במחנה הריכוז האחרון, היה בסוף . הטלפון צלצל בביתי, ומעברו השני של הקו הציגה את עצמה אישה בשם גבריאלה 2006 היא סיפרה שהיא כותבת עבודת הדוקטורט בנושא השואה, ובמיוחד .)Gabriele Krebs קרבס ( על אסירי מחנה וובלין, וביקשה לפגוש אותי לצורך כך. את שמי וכתובתי היא מצאה ברשימת אסירי מחנה וובלין. ברור מאליו שעניתי לה בשלילה. שהרי עדיין הייתי חסום ולא היה לי שום עניין ורצון לשוחח על נושא זה. למחרת היא התקשרה שוב וביקשה ממני בכל לשון של בקשה לאפשר לה לפגוש אותי. היא אכן לחצה עלי, אבל אני, שוב בעדינות, השבתי בשלילה. עברו כמה ימים, והיא התקשרה שוב ופשוט התחננה בפניי. בשיחה זו היא פתחה את לבה בפניי והסבירה שלא תוכל לסיים את הדוקטורט שלה ללא עדות שלי, שהנושא כה חשוב לה, לעצם החיים שלה, עד כדי כך שהתגרשה מבעלה בגלל העבודה שלה על הנושא. עוד הוסיפה כי היא מוכנה לבוא אל ביתי ובנוכחות אשתי לפתוח בעדינות את השיחה, ואם בכל זאת ארגיש אי-נוחות, נפסיק את המפגש. בשלב הזה הייתי נרגש מהסיפור שלה ולא יכולתי עוד לדחות אותה. הבטחתי לה לחשוב על זה ולהשיב לה מה החלטתי. ההתלבטות הייתה קשה. מצד אחד פחדתי מהמפגש, מצד שני איך אוכל לקחת אחריות על גורל אישה, גרמנייה, שמקדישה את חייה לנושא השואה. זה ממש שבר אותי. לאחר כמה ימים הודעתי לה שאני מוכן לנסות. היא הגיעה ארצה, שכרה על חשבונה חדר במלון קרוב, והגיעה אלינו הביתה. בנוכחות אשתי התחלנו לשוחח. אט אט נפתחתי והתחלתי לספר לה את חיי. הייתה זו הפעם הראשונה שמסרתי עדות. התהליך ארך כמה ימים, בכל פעם שעה עד שעתיים. כאשר מרוב התרגשות לא סיפרתי לה דברים שדווקא כן זכרתי, היא השלימה אותם. היא סיפרה לי את סיפור מחנה וובלין בצורה מדויקת וגם אמרה לי את התאריך שבו באתי מאושוויץ לבראונשוויג, ועוד נתונים על שאר המחנות ששהיתי בהם. המחקר שלה התרכז באסירים יהודים שהיו בגטו לודז', עברו במחנות ריכוז, ושוחררו בוובלין. מאותה קבוצה נשארו בודדים בחיים ורק מקצתם היו במצב של למסור עדות. לאחר שקראתי את העדות שלי, מתוך טיוטה ששלחה לי, ראיתי עד כמה

1 94 5 במא י 2 , פרק ב : השחר ו ר ממח נ ה הר י כ ו ז ו ו בל י ן

39