מר ליטמנוביץ - סיפור חיי
שישב מאחורי שולחן, סימן לי לשבת ופנה אליי ברוסית. לא הבנתי. אמרתי – פולנים. הביאו מתורגמן, חייל. התחילו לשאול אותי לשמי הפרטי, מאין באתי ועוד פרטים. חלק ניכר ממה ששאלו, לא הבנתי. לבסוף אמרתי להם שהייתי במחנה ריכוז אושוויץ. הם שאלו אותי למה נסעתי לאושוויץ ומה עשיתי שם? הייתי מבולבל ולא ידעתי מה להשיב. בידי החזקתי שקית קטנה ובתוכה שוקולד, מסטיק וסיגריות שחיילים אמריקאים נתנו לנו. המתורגמן שאל אותי מה יש בשקית? פתחתי את השקית והראיתי לו. הוא סימן לי להשאיר את הסיגריות למפקד. הוצאתי את רוב הסיגריות והנחתי על השולחן. לאחר מכן הובילו אותי חזרה לאסם ולקחו את אחד החברים שלי לחקירה. נרדמתי מהר. למחרת, מוקדם עם אור השחר, התעוררנו. לתדהמתנו, מולנו על ערימה של עשב שכבו חיילי אס-אס. נחרדנו ולא הבנו מה קורה. גם הם הסתכלו בנו. הם ראו מייד שאנחנו אסירים ממחנה וכנראה גם הם לא הבינו מה אנחנו עושים שם. כך שכבנו בשקט, רועדים מפחד. כעבור פשרו לכולם ללכת לבית השימוש. לאחר מכן אספו את ִ זמן-מה הגיעו החיילים הרוסים וא שלושתנו, ולכל אחד מאיתנו נתנו כיכר לחם ותעודה ברוסית. התעודה נכתבה על פיסת נייר ולא הבנו מה כתוב בה. הוציאו אותנו אל מחוץ למחנה והראו לנו לאיזה כיוון ללכת. התברר ). המשכנו ללכת והגענו לכיכר שבמרכזה Perleberg לנו ששהינו בפרוור של העיירה פרלברג ( עמד בניין העירייה. מאחר שהכיתוב היה בשפה הגרמנית, יכולנו להבין ולדעת איפה אנחנו. נכנסנו לבניין העירייה. שם, משראו שאנחנו אסירים משוחררים ממחנה, הכניסו אותנו מייד לחדר ושאלו לאן אנחנו רוצים להגיע. אמרנו שאנחנו מפולין ורוצים להגיע לפולין. הראינו להם את התעודה הרוסית. אני לא חושב שהם הבינו מה כתוב שם. בכל זאת שאלו לשמותינו ושנת הלידה ונתנו לנו אישורים בגרמנית. את אלה יכולנו לקרוא. היו אלה התעודות הראשונות שהיו לנו. עד היום . לא הבנו את 1945 במאי 26 אני שומר את שתי התעודות. על התעודות היה מצוין התאריך משמעות התאריך הזה. לא היה לנו מושג בנוגע לתאריכים. כך לדוגמה לא ידענו מתי שחררו במאי, ומכאן שלאחר 2- אותנו מהמחנה. רק מאוחר יותר נודע לנו שיום השחרור היה ב כשלושה שבועות וחצי מיום שחרורנו הגענו לפרלברג. לאחר מכן הכניסו אותנו לאולם גדול. היו בו שולחנות מכוסים במפות לבנות. אנשים ישבו ליד השולחנות ואכלו. היו שם רק גרמנים. התיישבנו על יד שולחן והגישו לנו צלחות, כפות, סכינים ומזלגות. בפעם הראשונה מיום עזיבת הגטו, שישבתי ליד שולחן והגישו לי אוכל. אני לא זוכר מה היה בצלחת. זכור לי רק שבצד הצלחת היו שני מקלות לבנים. לא ידעתי מה זה
46
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online