מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

לודז' כאשר הגענו ללודז', למרות העייפות הגדולה חיפשנו את בניין הקהילה היהודית. אינני זוכר באיזה רחוב הייתה הקהילה. משהגענו לשם ראינו הרבה אנשים, כמעט כולם אסירי מחנות. חיפשנו אצל הפקידים את שמות המשפחות. לא היה להם שום מידע. על כל הקירות היו פתקים שונים עם רישומים על חיפוש משפחות. חיפשנו בכל הקירות ולא מצאנו דבר. שאלנו , שם יש 28 את האנשים היכן אפשר ללון. אחד מהם מסר לנו כתובת ברחוב פרנציסקנסקה בית שאפשר ללון בו. הבית הזה היה מיועד לאסירים שהגיעו ללודז' ולא היה להם מקום לינה. היו בו חדרים ובהם מיטות, מזרנים ושמיכות. שם נשארנו ללילה. בדרך לבית הזה, נכנסנו לבתים שגרו בהם פולנים וביקשנו אוכל. היינו רעבים ולא היה לנו כסף לקנות אוכל. הנשים הפולניות נתנו לנו אוכל, הצטערו על המצב שלנו והיו אף שבכו. כך נהגנו כל זמן שהותנו בלודז'. קיבלו אותנו תמיד יפה. למחרת חזרנו לבניין הקהילה היהודית. שאלנו אחרים וחיפשנו בניירות שהיו על השולחנות. שם, בין הניירות הרבים, מצאתי תעודת עבודה מהגטו של אחותי גוטקה. בתעודה הייתה גם תמונה שלה. התרגשתי כל כך, סוף-סוף מצאתי משהו ממשפחתי. עם זאת, ידעתי שגוטקה הגיעה איתי יחד לאושוויץ-בירקנאו והרגשתי עצבות נוראה בתוכי שכן לא יכולתי להאמין שהיא נותרה בחיים. כל אותו היום הסתובבנו בקהילה וציפינו שבכל זאת נפגוש מישהו שקרוב לנו. בערב שוב חזרנו לפרנציסקנסקה, ללון. למחרת היום, כל אחד מאיתנו הלך לחפש את הבית שגר בו בגטו. גרתי ברובע של העיר העתיקה, "אלטע שטודט" ביידיש. מדרום לעיר העתיקה הוקמה העיר עם הקמת מפעלי בדים. צפונה לעיר 19- וה 18- החדשה שהתפתחה במפנה המאות ה , וגם שם התפתחה העיר. את הגטו הקימו הגרמנים Bałuty העתיקה היה כפר בשם בלוטי, . שם 32 ), בבית מספר Drewnowska ברובע העיר העתיקה ובבלוטי. גרתי ברחוב דרבנובסקה ( הרחוב משמעו עץ, כלומר הבתים נבנו כנראה מעץ בזמן הקמת העיר. ביידיש היה שם הרחוב שלי הרחוב של הפולנים, פוילישה גס. עוד קודם פרוץ המלחמה גרו ברחוב פולנים, גרמנים וגם יהודים. את הרחוב מצאתי ללא קושי. בתחילתו היו הבניינים שלמים, אבל ממספר בית , שהוא גבול הגטו, היו הבתים הרוסים. הבית שגרתי בו היה גם הוא הרוס, ורק חלק 40 עד 20 מהקירות נותרו על תילם. נכנסתי לבית והמשכתי לכיוון החצר. הכול היה הרוס: בית מגורים

48