מר ליטמנוביץ - סיפור חיי
המקרה המכונן עזבתי את הבית במצב נפשי קשה. התמונות שמצאתי העלו בי שוב זיכרונות על כל משפחתי שנספתה במלחמה. נפגשתי עם החברים במקום שקבענו. כולנו היינו עייפים פיזית ונפשית. מאוכזבים ושבורים, החלטנו לחזור לגרמניה, ללודביגסלוסט, היכן שהיה המחנה שלנו לאחר השחרור, שם נמצאים יתר האסירים, שם נקבל אוכל ולינה. הבנו שאין לנו מה לחפש עוד בפולין. גם לא מצאנו שום קרוב משפחה או מכר. החלטנו לחזור ללילה לפרנציסקנסקה, ולמחרת לקום השכם בבוקר ולחזור לגרמניה. בעודנו צועדים ברחוב לכיוון פרנציסקנסקה, עסוקים בדיבורים, הבחנתי בדמות שצועדת לקראתנו, לכיוון שלנו, והלב שלי פעם בעוצמה. הייתכן שזה החבר של אחי הנייק מלפני המלחמה? אולי אני טועה? האיש שהלך מולנו כלל לא הסתכל לעברנו. אזרתי אומץ, ניגשתי אליו ושאלתי – לייבציו? לייבציו הוא שם חיבה יהודי, מהשם לייבל – אריה קטן. האיש עצר, הסתכל עליי כמה שניות ואמר, ביידיש: ''זה אתה, הקטן? אמרו שכל המשפחה נהרגה''. הוא חיבק אותי, אינני זוכר על מה שוחחנו ואז הוא רצה להמשיך ללכת. אלא שרגע קודם שהתרחק מעלי, פנה אליי פתאום ואמר: "אתה יודע שיש לך אחות?". לא הבנתי, האם הייתה זו שאלה או קביעה? "איזה אחות?", שאלתי, "אין לי יותר אחיות", הוספתי. "לא", אמר, "יש לך אחות, הלה. היא בקזחסטאן, יש לה ילד". הלה? לא יכול להיות הלה, הבולשביקים מזמן הרגו אותה. לא, היא לא חיה. אני לא חושב שהבנתי לאשורו מה אמר. הייתי בטוח שהוא טועה או שהוא מדבר לא לעניין. נפרדתי ממנו באמירת שלום, והמשכנו לכיוון הבית להתארגן ללינה. לא לקחתי כלל ברצינות את המילים שלו. הוא בוודאי טועה, חשבתי בתוכי, וכאילו שכחתי מה אמר לי. הגענו לפרנציסקנסקה, נכנסנו לחדר שישנו בו בלילה הקודם והתיישבנו על המיטות. המשכנו לדבר על התוכניות לחזור לגרמניה, באיזו שעה נצא, ואיך ניסע. הגיע הערב ועמו החשיכה. חשמל לא היה. פתאום מישהו פתח מעט את הדלת ושאל אם יש כאן ילד בשם מייטק. קצת נבהלתי, קמתי ועניתי, כן. או-אז נפתחה הדלת ושלוש דמויות נכנסו פנימה. בהתחלה, בגלל החושך, לא הבחנתי מי הם. התקרבתי וראיתי את לייבציו ואחריו מישהו במדים של חייל. התקרבתי אליו יותר והכרתי את הגיס שלי, סים, בעלה של הלה. פלטתי צעקה מפי. הייתי מעורפל. הוא תפס אותי, חיבק אותי ורק אז הפנמתי שאחותי הלה אכן בחיים. שזה לא סיפור, זה אמיתי, ממשי. כך התחיל המהפך. שעות קודם לכן, לאחר שנפרדתי מלייבציו ברחוב, הייתי בטוח שהוא טועה, לא יכול להיות
50
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online