מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

1945 ברסלאו

וורוצלב לפני המלחמה הייתה וורוצלב בירת Bresslau בשפה הגרמנית נקראה העיר בשם ברסלאו, . שלזיה התחתונה ונחשבה לאחת הערים היפות בגרמניה. עד סוף מלחמת עולם השנייה, בשנת אלף תושבים, שייכת לגרמניה. 600- , הייתה שלזיה, ובכללה וורוצלב, שמנתה יותר מ 1945 לאחר המלחמה, לפי הסכם בין המעצמות ארצות-הברית, רוסיה ואנגליה, עבר כל מזרח פולין, מווילונה בצפון ועד למברג-לבוב בדרום, לרוסיה. בתמורה, כל השטח ממערב פולין, משטטין הייתה העיר נתונה במצור שהטיל 1945 בצפון עד חבל שלזיה בדרום, עבר לפולין. בפברואר צבא רוסיה והופגזה מירי תותחים עד לכניעתם של התושבים, שהיו גרמנים. כך נהרסה העיר שנחשבה לאחת היפות בגרמניה. לאחר המלחמה לא נשאר זכר מיופייה של העיר והעדות היחידה לה היו רחובותיה הרחבים. החל גירוש הגרמנים מכל השטחים שהועברו לפולין בסוף המלחמה. מאחר 1946 בתחילת שרוב רובה של האוכלוסייה בשטחים אלה היה גרמנים, לאורך הרחובות נראו שיירות ארוכות וצפופות של משפחות גרמניות, נשים, ילדים, זקנים ונכים. כל משפחה גררה עמה עגלה עמוסה בחפציה. כולם הלכו לכיוון תחנת הרכבת ומשם נשלחו לגרמניה. מראות אלה עוררו בי תחושות עמוקות של עצבות ודכדוך. הם הזכירו לי את שיירות היהודים בתחילת המלחמה, שנזרקו מבתיהם והלכו לכיוון הגטו. נכון, אין מקום להשוות בין שני המקרים, אבל קשה לראות תהלוכה כזו של בני אדם, גרמנים, שעוזבים את בתיהם וכל רכושם ונשלחים לגרמניה. המראות האלה הותירו בי רושם קשה ביותר. עוול זה עוול, ולתפיסתי אי-אפשר לתקן עוול בעוול אחר. *** נסענו ברכבת לעיר וורוצלב, שבה שירת גיסי בבית חולים צבאי לפצועים קל. לא זכור לי על מה שוחחתי עם גיסי בדרך לוורוצלב. אני מניח שהוא התעניין בעברי, בגורל משפחתי ואני בוודאי רציתי לדעת פרטים על אחותי. כאשר הגענו לבית החולים קיבלתי חדר נפרד. באותו בית חולים שירת חייל ושמו היה לאון ליטמנוביץ. גם הוא היה מלודז', אבל לא מצאנו שום קרבה משפחתית. הוא היה מבוגר ממני, בשנות העשרים לחייו. הגיס שלי היה עסוק בעיסוקיו ואילו לאון ליטמנוביץ היה פנוי יותר ולכן

52