מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

ילדי, והתחיל לשוחח איתי בגרמנית על המלחמה, על הפולנים ועל המצב הכלכלי. אף אחד מהעגלונים לא חשב שאני פולני או יהודי. היו כאלה ששאלו אותי מהו המבטא שלי ומאיפה אני. השבתי להם שאני מסקסוניה, חבל ארץ צפוני בשלזיה. אה, הייתה התשובה, מייד הכרתי שאתה לא מברסלאו. זכורה לי היטב תקרית שאירעה לי באחד הטיולים העירה. כדי להגיע לעיר היה עליי לעבור גשר מעל תעלת האודר. הגשר היה קרוב לביתי. בירידה מהגשר לכיוון העיר, הייתה שדרה רחבה ובה היו גם פסי רכבת חשמלית, שעדיין לא פעלה. היה זה תחילת החורף, סוף ספטמבר או תחילת אוקטובר. לעתים בלילות היה כבר כפור, ובבוקר המדרכה הייתה מכוסה קרח דק והייתה סכנת החלקה. לכן כולם הלכו לאט. תוך כדי שהלכתי לאט, נזהר שלא אחליק, הבחנתי בצדו השני של הרחוב באיש עם קביים שהחליק על המדרכה ונפל. הוא לא הצליח לקום. אנשים עברו על ידו, ואף על פי שהושיט את ידו לעזרה אף אחד לא עצר לידו לעזרה. נעמדתי בצדה השני של השדרה ונדהמתי. עברו כמה דקות והאיש נותר שוכב על המדרכה. היה ברור שיקפא למוות. הייתי מזועזע. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד ברור היה לי כי איני יכול להמשיך בדרכי העירה, ומצד שני פחדתי לעבור את השדרה, הרי יכולתי גם אני להחליק ולנפול. השדרה הייתה רחבה מאוד. לבסוף התחלתי להתקדם אט-אט לצדה האחר של השדרה. באותו הזמן, רוב רובה של אוכלוסיית וורוצלב היו גרמנים. הפולנים היו מעטים. היה לי ברור שהאיש הוא גרמני ובכל זאת אף אחד מהגרמנים שעברו לידו לא הגישו לו עזרה. לשמחתי עברתי בהצלחה את השדרה, והתקרבתי אליו. הוא היה גבוה ורחב, ועשה רושם שהוא כבד מאוד. הוא היה נכה, קטוע רגל. הקביים שלו היו מונחות לצדיו וכל כולו היה חסר ה!", כלומר עזרה. ֶ פ ְ אונים. כאשר ראה שאני מתקרב, הושיט אליי את ידיו ואמר בגרמנית "היל באותה רגע לא חשבתי איך אצליח להרים אותו. כאשר הושטתי לו את היד, הוא תפס אותה בחוזקה ובן רגע התרומם בגופו העליון. עד היום לא ברור לי איך לא נפלתי. אולי הייתה זו מהירות תגובתו. כאשר חלקו העליון היה מורם, קירבתי לידיו את הקביים והוא התרומם מהר ונעמד על רגלו האחת. הוא היה גבוה וחזק. הודה לי בגרמנית והמשיך ללכת. בוודאי היה חייל פצוע או אולי חייל אס-אס. באותו רגע לא חשבתי על זה. אבל לאחר התקרית הזאת חזרתי הביתה. לא המשכתי בדרכי העירה. המחשבות על אם עזרתי לחייל גרמני, או אפילו חייל אס-אס, האם פעלתי בסדר, האם בגדתי במשפחה שלי שנרצחה בידי גרמנים – מחשבות אלה לא הרפו ממני. האירוע היה כחמישה חודשים לאחר שיצאתי מהתופת של מחנה הריכוז וכבר שכחתי

58

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online