מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

להישאר במהלך הסתיו והחורף בוורוצלב, כך שאחותי תתאושש ותנוח, ורק באביב לתכנן לעזוב את פולין. 1947 כאשר פרצה המלחמה, הלה, היחידה מכל המשפחה, ובעלה החליטו לברוח מלודז' לברית-המועצות. היה זה סוף ספטמבר או תחילת אוקטובר. הם הזמינו כרטיסים לנסיעה באוטובוס לוורשה ומשם להמשיך מזרחה. ביום הנסיעה היה עוצר בלודז'. על היהודים נאסר לצאת לרחובות. מי שנתפס היה בסכנת מוות. אינני יודע איך הצליחו אחותי ובעלה להגיע לאוטובוס. אולי הם גרו

1 94 5 במא י 2 , פרק ב : השחר ו ר ממח נ ה הר י כ ו ז ו ו בל י ן

2005 , הלה ואני

בקרבת תחנת האוטובוסים. כל המשפחה פחדה לצאת לרחוב ולהגיע לתחנת אוטובוסים, להיפרד מאחותי הלה. אני היחידי, הורדתי את הסרט הצהוב מהשרוול והלכתי לתחנת אוטובוסים להיפרד מאחותי. הסרט הצהוב על השרוול סימן מי הוא יהודי, וזאת לפני המגן- דויד-צהוב שחייבו לתפור לבגד מלפנים ומאחור. יהודי שנתפס ללא סרט צהוב, או מאוחר יותר ללא המגן-דויד-צהוב, נרצח במקום. בדרך כלל הגרמנים לא ידעו להבחין ביהודים, לכן הפחד היה שפולני יזהה יהודי ויודיע על כך לגרמני. למרות הפחד הלכתי לתחנת אוטובוסים לפני 1940 ונפרדתי מאחותי. הייתה לי הרגשה שהפרידה היא לזמן קצר. היה זה בלודז' בשנת בריחתה מגרמניה לברית-המועצות, הייתי היחיד מבני המשפחה שליווה אותה ונפרד ממנה, שאני, שריד אחרון של המשפחה, מקבל את פניה בתחנת הרכבת בלודז'. 1946 והיה זה בקיץ מה מסתתר מאחורי כל זה? האם יש משמעות לכך או שמא הכול מקרה? לא הייתה לי אז תשובה, וגם היום אין לי, אבל היום ברור לי מעל לכל ספק כי שינוי אדיר חל בי בעקבות כל זאת – התעוררה בי התשוקה לחיים. *** , ונפטרה במוסד סיעודי גבת, בעמק יזרעאל, 1914 בפברואר 13- הלה נולדה בפראשקה, ב .92 , בגיל 2006 באפריל 26- ב כאשר נולדתי. היחסים בינינו היו מיוחדים תמיד, לא כל שכן לאחר המלחמה. 14 הלה הייתה בת

61