מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

להעביר אותם להשמדה או למחנות ריכוז ולעבודות כפייה. במקביל תוכנן לרכז את רוב הפולנים בפרוטקטורט ובמיוחד את המשכילים שבהם. בשטח שהתפנה מיהודים ופולנים, תוכנן ליישב גרמנים שהובאו מהמדינות הבלטיות ומשטח שנכבש על ידי ברית-המועצות. זו הסיבה שיהודים רבים עזבו את העיר לודז', על מנת לנסות לעבור את הגבול לברית-המועצות או לפרוטקטורט, במחשבה שבפרוטקטורט יהיה קל יותר להסתדר. אבי טען שהגרמנים הם עם מתורבת ולא מסוכן. הוא חי איתם עשרות שנים והגזירות של היטלר הן זמניות והרעה תחלוף, כך אמר, והוסיף כי העם הגרמני לא הורג אנשים, ולעומת זאת, המסוכנים ביותר הם הבולשביקים והקוזקים, הם אנטישמים ותמיד הרגו יהודים ולכן אין שום היגיון לעזוב הכול ולברוח לברית-המועצות. האוטוריטה של אבא הייתה חזקה כל כך שאף אחד לא עזב את לודז'. חוץ מאחותי הלה, שבעלה היה עיתונאי עם נטיות שמאלניות והם החליטו לברוח לברית-המועצות. שני הגיסים שלי, פישל ויינרייך ואהרון בראונפלד ניסו לשכנע את הנשים שלהם, את אחיותיי המבוגרות, אסתרה ופראניה, לברוח עם ילדיהם לברית-המועצות, אבל הן לא הסכימו לעזוב את אבא. לבסוף הם החליטו לנסוע לבד ולבדוק את התנאים בברית-המועצות. הם הגיעו לשם והתיישבו בעיירה, נדמה לי וולקוביסק שמה, ושם הסתדרו טוב. משם שלחו כמה פעמים מכתבים לנשים שלהם וביקשו שיגיעו אליהם. הן לא הסכימו. כעבור זמן עזבו שני הגיסים את ברית-המועצות וחזרו לוורשה, במחשבה שבוורשה יהיו התנאים ליהודים טובים מאלה שבלודז', כי ורשה נמצאת בפרוטקטורט. לאחר שהגיעו לוורשה, הגיסים שלחו איכר עם עגלה להביא את אחיותיי אליהם לוורשה. הן הסכימו ועברו לוורשה עם הילדים. כולם נספו. לאחר המלחמה הגיעו השמועות שהם נשארו בגטו ומשם נלקחו למחנות השמדה, והיו גם שמועות שהם עברו לצד הארי ונהרגו במרד הפולנים . אין לנו שום מסמך על מותם. לא זכורה לי הפרידה מהן לפני נסיעתן לוורשה. 1944 בשנת לעומת זאת זכורה לי הפרידה מאחותי הלה ובעלה לפני נסיעתם לברית-המועצות. ביום הזה היה מסוכן ליהודים לצאת לרחוב, כי גרמנים תפסו אותם, הרביצו להם ולקחו אותם לכל מיני עבודות או פשוט עצרו אותם. כיוון שלאחותי היו כרטיסים לאוטובוס לאותו יום, היו חייבים להתגנב לאוטובוס. אני הורדתי את הסרט הצהוב מהשרוול והגעתי לאוטובוס כדי להיפרד מהם. בגלל המצב, הייתי היחידי מהמשפחה שהגיע להיפרד מהם. הגורל הרע הביא לכך שאני היחידי ששרד במלחמה מכל המשפחה שנשארה בשטח הכיבוש הגרמני, והיחידי שהגיע .1946 לתחנת הרכבת בלודז' לקבל את פני אחותי הלה, שחזרה מברית-המועצות בקיץ חזרה לימים שלפני הכניסה לגטו. יום אחד הופיעו אצלנו בבית שלושה גרמנים לבושים

פרק א : מלחמת הע ו לם השנ י י ה

7