מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

מרים ואני

1 94 5 במא י 2 , פרק ב : השחר ו ר ממח נ ה הר י כ ו ז ו ו בל י ן

אותה בפניי כמכרה שלו. שמה היה מירה זץ. היא הייתה בחורה רזה, ג'ינג'ית. לא התעניינתי בה מדי ולאחר כמה משפטים נפרדנו. נרדמתי מהר. למחרת בבוקר התאספנו כל קבוצות הנוער והתחלנו במצעד לכיוון הרחובות ההרוסים של גטו ורשה. המעמד היה מרגש ביותר. המראה של מאות ואלפי בני נוער יהודי מכל קצוות פולין, ומשלחות נוער יהודי מחו"ל, צועדים, ודגלי ארץ-ישראל מתנוססים בידיהם, ברחובותיה של ורשה ובמיוחד ברחובות הגטו, שידעו בעבר אוכלוסייה יהודית תוססת ושוקקת חיים, היה מראה שלא נשכח. באוויר הורגשה התרוממות רוח ואף אני הרגשתי שמשהו בי משתנה.

פולנים עמדו בצדי הכביש. על פניהם הבעות תדהמה וחוסר הבנה ממה שעיניהם רואות. הגענו לכיכר שבשטח הגטו, שבה כבר הוצב פסלו המרשים של הפסל רפפורט, שמבטא את אימת השואה. ליד הפסל הצטופפו אורחים-מוזמנים רבים. רק את . עד אותו הרגע ראיתי אותו רק 4 יוליין טובים זיהיתי מתוך תמונות בעיתון, ואף על פי כן זיהיתי אותו מייד. טלוויזיה עדיין לא הייתה באותם הימים. הוא עמד בצד והסתכל בהשתוממות על הנוער שבתהלוכה. הייתי נרגש לראות אותו. פניו היו עצובות. בהמשך ביקרנו בחורבות הגטו, במקומות שנערכו שם הקרבות ובעוד מקומות מרכזיים בו. מאוחר בלילה יצאה רכבת חזרה לוורוצלב. הנסיעה נמשכה כל

. בעיצומה של מלחמת העולם 20- , נחשב לאחד מגדולי הסופרים הפולנים במאה ה Julian Tuwim , . יוליאן טובים 4 השנייה כתב את המסה "אנו יהודי פולין", שבה הצהיר על יהדותו. עם הלה ושני בניה יוסי וגבי

75