מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

בית הכנסת בפראשקה

כך, שלעתים קרובות מאוד נסעו לברסלאו לקניות. מפראשקה לעיר הקרובה קרויצבורג, . ומשם המשיכו ברכבת הרגילה לברסלאו. ברסלאו הייתה 5 הייתה מסילת הרכבת צרה מהרגיל באותם הזמנים אחת הערים הגדולות בגרמניה. הקהילה היהודית בה הייתה גדולה, עשירה ובעלת השפעה גדולה על החיים הכלכליים והתרבותיים של כל אוכלוסיית ברסלאו והסביבה בכלל והיהודים בפרט. היהודים בעיר פראשקה דיברו בשפת היידיש, הגרמנית ומקצתם גם פולנית, כי בסביבה גרו גם פולנים. לאמי הייתה אחות אחת, מאשה, שהייתה צעירה ממנה. היא גרה בפראשקה עם משפחתה עד המלחמה ועד חיסול יהדות פראשקה בידי הנאצים. גם הוריה של אמי, מנדל ומייתה זלמן, גרו שם וכנראה גם נולדו שם. גם הם נרצחו בידי הנאצים ,1919- עם חיסול יהדות פראשקה. בסביבה של פראשקה גרו יחסית הרבה גרמנים, עד אשר ב לאחר משאל-עם שנערך, נמסר חבל ארץ זה לידי פולין. זכור לי סיפור של אמי על כך שבבית הספר היו לה חברים גרמנים. אחד מהם הזמין אותה לבקר אצלם באחוזה בימי הקיץ. כאשר אמי הגיעה לביתו הוא הציג אותה: 'Mutti, dass ist mein Freundin, Sie ist Juedin.' 'Mein Lieber Gott,' die Mutter sagte, 'so jung und schon ein Juedin ?' בתרגום שלי: "אימא, זו חברה שלי, היא יהודייה". "אלוהים שלי", השיבה האם, "כל כך צעירה וכבר יהודייה"? המושגים על יהדות היו מאוד משונים באוכלוסייה הגרמנית הפשוטה. הכוונה הייתה שהיא בעצם גרמנייה אבל עברה לדת היהודית. אמי גם ידעה את השפה הצרפתית. עם שכנה שגרה באותה קומה, בדירה ממול, אימא דיברה צרפתית, ואני לא הבנתי מילה. זכור לי סיפור של אמי הקשור בשפה הצרפתית. לאחר חתונתה, ההורים שלי החליטו לעבור לפריז. כנראה כך התאים לעסקים של אבא, שעסק אז במסחר. אבא נסע לפני אמי, כדי להכין מקום מגורים, ואימא הגיעה אחריו ברכבת לפריז. כאשר התקרבו לגבול גרמניה-צרפת, האנשים שנסעו איתה באותו קרון דאגו כי הם לא ידעו לדבר צרפתית. אימא שלי הרגיעה אותם ואמרה שהיא למדה בבית הספר צרפתית ותשמש להם כמתורגמנית. כמה הופתעה כאשר הגיעו לגבול וניגשו לפקיד, והיא לא הבינה את הצרפתית שלו. . רוסיה הניחה מסילות רכבת צרות כך שאי אפשר לפלוש לשטחה באמצעות רכבת 5

88