מר ליטמנוביץ - סיפור חיי

פ ר ק ו : ז י כ ר ו נ ו ת י ל ד ו ת ש ל י

• בתחילת רחוב דרבנובסקה היה בית כנסת גדול יחסית, שם התפלל אבא בשבתות וחגים. הוא שימש כגבאי בית הכנסת. לפעמים בשבתות או בחגים הצטרפתי אליו לבית הכנסת. זכורה לי תמונה מבית הכנסת: אני נמצא עם אבא בבית כנסת, כנראה באחד החגים, ואבא וכמה מתפללים לידו, שמו את טליתותיהם מעל הראש. נבהלתי, נכנסתי מתחת לטלית של אבא וראיתי שהוא מחזיק את הידיים כלפי למעלה וכפות היד היו מונחות בצורה משונה. כנראה לאחר ששבנו הביתה אבא הסביר לי שאנחנו כוהנים וזו צורת התפילה שלהם. • שנים. לא זכור לי שחגגו לי בר-מצווה. כנראה 13 , לפני פרוץ המלחמה, מלאו לי 1939 ביוני הדבר לא היה מקובל אצלנו במשפחה, כי אין סיבה שלא אזכור אירוע כזה לו התקיים. אנחנו גם לא חגגנו בר-מצווה לבנים שלנו, הם לא רצו. • מבית הספר אינני זוכר שום מורה או חבר. הזיכרון היחידי שלי מבית הספר הוא הסיפור של אבא, על התנהגותי בכיתה, כאשר נפגש עם המורים. אבא היה בוועד ההורים של בית הספר. תמיד פחדתי מה המורים יגידו לאבא, לאחר הביקור שלו בבית הספר. המורים התלוננו באוזניו שאני מדי ביישן, לא מספיק משתתף בכיתה ולא מרים את היד כדי להשיב לשאלות של המורה, למרות היותי מצוי בחומר. הסיפור הזה חזר כמה וכמה פעמים. לכן בכל פעם שאבא הלך לבית הספר דאגתי מה יגידו המורים הפעם. אמנם זכור לי שהייתי ביישן, והשתדלתי לא להתבלט, לא להפריע לאחרים, ולהיות ממושמע. לא השתניתי, גם היום אינני אוהב להידחף ולהתבלט. • לפי סיפורי אחותי הלה, אבא אהב ילדים. אהב מאוד. כאשר חזר הביתה ופגש ילדים לפני הכניסה לבית, היה מחלק להם סוכריות שתמיד נשא עמו בכיס. כאשר אחד הילדים היה מנוזל, הוא נהג לקנח לו את האף. • בבית אצלנו, בדרבנובסקה, לא היו מים זורמים ולכן גם לא הייתה לנו אמבטיה. זכורה לי פעם שהלכתי עם אבא לבית מרחץ ציבורי. התמונה הזאת חקוקה בזיכרוני היטב. אינני זוכר בן כמה הייתי, כנראה מאוד צעיר, כי המראה של גברים מבוגרים מסתובבים ערומים, עם בטן גדולה, הפחיד אותי. ממש פחדתי. זה היה נראה לי כה מוזר. • אבא לא הרכיב משקפיים, אבל זכור לי שכאשר קרא עיתון ביידיש "היינט", השתמש בזכוכית מגדלת.

93