מר ליטמנוביץ - סיפור חיי
חבל ארץ זה לפולין, תושבי העיר היו קשורים כלכלית, תרבותית וחברתית, עם גרמניה, במיוחד עם העיירה קרויצבורג הקרובה לברסלאו-וורוצלב שהייתה בירת החבל. איתם יחד גרה אחות של אמי, מאשה, ובעלה אברם-מוישה וולקוביץ. היו להם ארבע בנות, כולן מבוגרות ממני. את שמות הבנות הוצאתי מרשימת היהודים מגטו לודז': אדלה, שרה ורחלה, ואת שם הבת הרביעית איני זוכר. לאחר חיסול יהדות פראשקה, הם הובאו לגטו לודז'. זכור לי ביקור אצלם בעיירה. אינני זוכר איך הגעתי לשם ועם מי נסעתי. זכורה לי תמונה שסבא הלך לדוג דגים בנהר ובצד השני של הנהר היה גרמני, מכר של סבא שגם דג דגים. הם שוחחו ביניהם בגרמנית. הנהר לא היה רחב. בשלב מסוים, אף אחד לא היה בסביבה שלנו, סבא הוריד את הבגדים שלו, נשאר בתחתונים, קפץ למים והתחיל לשחות. היות ואני לא ידעתי לשחות, סבא היה נראה לי גיבור. באחד הטיולים שלי בעיירה עם בנות הדודה שלי, עברו אנשים ושאלו "זה הנכד של סקוברונק?", "מי זה סקוברונק"?, שאלתי. בנות הדודה הסביר לו שהשם הזה הוא שם של ציפור בפולנית, עפרוני השדה. ומה זה קשור אליי? כאשר חזרתי לבית סבא, הוא סיפר לי את הסיפור הבא: סקוברונק, הוא הכינוי של סבא. אנשי הסביבה מכירים אותו בכינוי הזה. הסבא ירש את הכינוי מאבותיו. אחד האבות של סבא היה סוחר אמיד. היה לו עגלון וסוס לנסיעות למקומות מרוחקים. העגלון לא היה יהודי. פעם אחת הוא התכונן לנסוע בענייני המסחר לעיר מרוחקת, ביקש מהעגלון להכין את העגלה ואת הסוס לנסיעה ארוכה. כאשר הכול היה מוכן, לקח את התיק שלו והתיישב בעגלה. כאשר יצאו מהעיירה מרחק מסוים, אמר לעגלון "שכחתי את הכסף. תחזור הביתה". חזרו הביתה. הוא נכנס לבית ואחרי כמה דקות קרא לעגלון פנימה והודיע לו שהנסיעה בוטלה והוא מפטר את העגלון כי העגלון רצה לרצוח אותו. העגלון כרע ברך, התחיל להתחנן, ביקש סליחה, ולא הבין איך נודע לבעל הבית שהוא תכנן להרוג אותו. התברר שביציאה מהעיר עמד צלב, וכל נוצרי שהיה עובר לפני הצלב היה מצטלב. האיש שם לב שהעגלון לא הצטלב כאשר עברו את הצלב, ומתוך כך הבין שלעגלון יש תוכניות זדון. הדבר נודע בכל הסביבה ומאז דבק בו הכינוי סקוברונק, שלפי אמונתם זו ציפור חכמה. השם עבר מאב לבן והיה כינוי למשפחתו של סבא.
98
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online