תל אביב שלי - אילן שחורי

13

הקדמה

10 מדיה ואם בענייני אתרים ברחבי העיר עסקינן, שחורי מוליך אותנו לסיפור יסודה של שכונת נווה שאנן, שהייתה הנווה של תל־אביב והפכה לחצר האחורית; ; שוק הכרמל ולהכיר את ראשיתו של כרם התימנים מאפשר לנו להציץ ל וכקינוח אפשר לקרוא על "מחשבות אוטופיות בייסוד תל־אביב: מעיר גנים לכרך סואן", אוטופיה שהתגשמה מעל ומעבר, ועולה השאלה אם תכונותיה האוטופיות אכן נשמרו. דומה שאקטואלי עד היום הוא מקבץ המאמרים העוסק בתשתיות הפיזיות ובשירותים בתל־אביב: ראשית התחבורה הציבורית בעיר; ראשית מכבי האש; מהפכת החִשמול; תולדות התפתחותה של מערכת הבריאות בעיר העברית הראשונה; ולא נעדר – מקומה של מלחמת השבת של תל־אביב. יש בספר עוד כהנה וכנה מאמרים שכל אחד מעניין בזכות עצמו, וכולם יחד הם אוצר בלום ועשיר של אנקדוטות, אירועים ותהליכים. הספר חושף בפנינו את מכמניה של העיר, הגלויים והנסתרים, אלה מן העבר והעכשוויים, וכמו דוחק בקורא לא להסתפק בקריאה, אלא ללכת ברחובותיה ובסמטאותיה של העיר ולהתבשם מהעושר האנושי והתרבותי שהיא התברכה בהם. בעזרתו של שחורי אנחנו מתוודעים מזוויות ייחודיות לכמה וכמה אישים: ויוזמתו להקמת לשכת שער ציון של בני ברית שמעון רוקח הוא מספר על ועל 'מלחמת שלוש ברוקח או מדוע הוביל ישראל רוקח 1890 בנווה צדק ב־ להדחתו של משה שלוש מראשות עיריית תל־אביב?'; הוא גואל את זכרו של – 'המייסד האלמוני של תל־אביב'; ומציג את השירותים עקיבא אריה וייס להקמת הנמל בתל־אביב. פרשת היחסים בין ז'בוטינסקי ז'בוטינסקי שהציע לדיזנגוף זוכה לכותרת יצירתית, הנושאת את שמו של צומת המוכר לכל תל־ אביבי ולישראלים רבים: 'ז'בוטינסקי פינת דיזנגוף'. דיזנגוף, ראש העיריה הראשון ורב הפעלים, זוכה לכמה וכמה מאמרים, ובהם 'דיזנגוף – לא רק שם של רחוב, או דיזנגוף – הדיקטטור הגדול'; 'דיזנגוף רוצה להקים מוזיאון – מגיבוב יצירות ושנור לראשיתו של מוזיאון'. מסקרן לקרוא מדוע 'דיזנגוף חוטף מכות' ולהציץ אל מאחורי הקלעים של ועדות השמות של תל־אביב בארבעים השנים הראשונות של העיר, ולגלות, בין היתר, כיצד גינת חיים נחמן ביאליק הייתה לגינת קריית מאיר (דיזנגוף).

אביבה חלמיש