החאן - נתן החכם - טלנובלה ירושלמית

יותם: איך צוללים לתוך המחזה הזה? איך היה תהליך העבודה המשותף שלכם? מה הנחה את העיבוד?

לפני שלוש שנים נעה נתנה לי את המחזה המקורי מתורגם לאנגלית, רועי: וכבר בהתחלה הקריאה של המחזה היתה תהליך מורכב בגלל השפה הספרותית העתיקה. משם התחלנו את סדרת העיבודים של נעה, כולל העיבוד הסופי על פי התרגום של דורון תבורי. העיבוד קרם אור וגידים גם בזכות התובנה הבאה: מצד אחד אנו לא רוצים להציג את הקלאסיקה כמו שהיא; מצד שני אנו לא באים לכפות על המחזה אג'נדה פוליטית חד משמעית, או להשליך עליו מטען שאינו מחובר אינטגרלית לטקסט המקורי. כוונתנו פשוט להעביר את החומר תהליך של עדכון ורלוונטיות לימינו, עם מטענים שכבר קיימים במחזה ובצופים עצמם. אמנם לאורך ההיסטוריה התחלפה רבות ההיררכיה לגבי מי השליט ומי הנשלט, ולגבי מי הרוב ומי המיעוט, אבל לא היה צריך ליצוק במחזה את המתח והסכסוך בין שלוש הדתות, משום שהם כבר קיימים בו. גם רועי וגם אני עברנו גלגולים רבים עם המחזה הזה: קריאת גרסאות נעה: מעובדות שונות, התחלות מרובות של עיבודים, צפייה בהצגה בגרמניה. שלוש השנים בהן עבדנו על העיבוד של המחזה חידדו את מה שחשוב, וזה היה תהליך מאוד מלמד. העיבוד-עצמו עבר המון טיוטות וגרסאות במטרה לזקק את מה שרצינו להוציא החוצה. בתחילת תהליך העיבוד אני תמיד שואלת את עצמי: אילו המחזאי היה חי היום, איך הוא היה כותב את המחזה? בנוסף, נשאלת כל הזמן השאלה מהי הדרמה בסיפור? המחזה הזה מתעתע, כי כביכול הדרמה היא בעימות בין הדתות, אבל למעשה היא מתקיימת אצל הצופה העכשווי, ואני מניחה . כותרת המשנה של ההצגה היא 18- שגם התקיימה אצל הצופים במאה ה "טלנובלה ירושלמית", וזה כמובן לא מה שלסינג כיוון אליו. קראנו לה כך, משום שבבסיס המחזה ניצב סיפור אהבה של בני אדם שבתחילה שונאים זה את זה, אך לבסוף הופכים למשפחה. אמנם המחזה כתוב בנימה דידקטית ומחנך לסובלנות ולחיים משותפים – ומכאן שיש בהצגה רגעים של רצינות, כובד ומתח, שנובעים מההיסטוריה החברתית, הדתית והפוליטית של המחזה – אבל רועי ואני גם הרשינו לעצמנו להשתעשע, לפחות בהיבט של הסיפור המשפחתי "הטלנובלי".

נעה וגנר. צילום: נטלי מיכלסון

רועי ואטורי. צילום: שרי גוליאט

יותם גוטל. צילום: גדי דגון

סוזנה פפיאן, עירית פשטן, ניר רון

5

תיאטרון החאן