נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

את אימא שרועה על הספה, מסטולית מתרופות, או - לחלופין - בהתפרצויות זעם. לא ראו אותי! אימא שלי עשתה שלושה ניסיונות אובדניים. הייתה לוקחת את הרכב ונעלמת, ואני הייתי חסרת אונים, חוששת שהיא עומדת לפגוע בעצמה ומקווה שתחזור בשלום. בבית הספר התחלתי להתנהג בצורה שתמשוך תשומת לב. שיראו אותי. הפכתי להיות השעיר לעזאזל של הכיתה. הייתי השמנה, הדחויה. כולם יכלו לדרוך עליי. עשיתי דברים שלא רציתי לעשות - כדי לרַצות, למשל לשתות. העיקר לקבל תשומת לב, גם אם היא לא חיובית. הפעם הראשונה שנפגעתי מינית הייתה בכיתה ז'. ילד שנתן לי לחשוב שהוא אוהב אותי גרם לי לעשות משהו שלא רציתי, בשירותים של בית הספר. הרגשתי מחוללת אבל רציתי לרצות אותו וחשבתי שזה נורמלי. אבל זה רק העמיק את ההסתייגות שלי מעצמי. היחסים אִתו נמשכו ארבע שנים שבהן הוא עשה בי כרצונו על בסיס יומיומי, ואני לא עצרתי את זה. רציתי לתת הכול כדי שיהיו אִתי. פעם יצאתי עם בחור שהפיץ לכל בית

המודעות שלי שירתה אותי ופגעה בי בו–זמנית. היום, לפעמים אני רוצה להיות קצת ברוגע ובשקט, לא "ללעוס" כל הזמן את הדברים הקשים. המודעות שירתה אותי במקומות שבהם ידעתי להצדיק חוסר תפקוד בכך שעובר עליי משהו. השתמשתי בזה כתירוץ. אם איחרתי לאן שהוא, סיפרתי שעובר עליי משהו. היום אני מודעת למניפולציות שלי ושולטת בזה יותר. אלה שפגעו בי התנצלו לפניי, וזה דבר מיוחד. לעולם לא הייתי רוצה להיות בצד שלהם. אני פטורה מללכת עם האשמה. מי שפגע - אין לו בכלל תקווה. כאב לי לשמוע אותם מתנצלים, אבל עם כל הרחמנות הבנתי שאני צריכה לתת ביטוי גם לכעס ולכאב. בכיתי הרבה, אבל מכאב צומחים. היום כבר אין בי כעס. אני סלחנית ומנסה לראות את האור, למרות שיש לי הרבה שחור. המשפחה הקרובה מודעת לפגיעה, תומכת מאוד ואף מממנת את הטיפול - ועל כך אני אסירת תודה. הרב אקשטיין: רוב הבנות שנמצאות ב'רטורנו' נפגעו מינית. פגיעה מינית

מעצם טבעה מבלבלת מאד. הפוגע משכנע את הנפגעת שהיא רוצה את זה, שזה טוב לה, שהוא אוהב אותה... זה קשר מבלבל כי זו פסאודו–אהבה שניתנת דרך מין ופגיעה. הקישור הזה בין אהבה לפגיעה קשה מאוד לניתוק אחר כך. בלי טיפול היא לא תוכל השתקם ולבנות תא משפחתי, היא תחפש את הסוטה והמוכר. דליה, גם היא בוגרת של ‘רטורנו', ■ מספרת על הקשר בין הזנחה ופגיעות מיניות שחוותה בילדותה ובין הידרדרותה נולדתי וגדלתי והתמכרותה לסמים: במושב אמיד, מנוכר מאוד, שבו אתה נמדד בכסף שיש לך. המשפחה שלי הייתה מסודרת אבל לא עשירה. כל הסביבה החברתית שלי תמיד הייתה בתחרות. אמנם לא חסר לי דבר, אבל לא הייתי חלק מהמרוץ זה, ובמובן הזה נתוני הפתיחה שלי היו נחותים. בבית הספר נתפסתי כנחותה. אמי לקתה בדיכאון אחרי לידתה של אחותי הקטנה, ואושפזה. הפגיעה הראשונה שחוויתי לא הייתה התעללות אלא חוויה של היעדר אימא. הסבתא גידלה אותי והייתי חוזרת הביתה ורואה

צילום באדיבות: 'רטורנו'

חוות הסוסים הטיפולית ב'רטורנו'

18