נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

בדיקות פאפ ובדיקות דם. המשכת לעקוב אחר הרשרוש בלב שלי עם מבדקים מיוחדים שנתיים, אלקטרו–קרדיוגרמות ואקו–קרדיוגרמות. במהלך התפרצויות האנגינה המקריות שלי היית מבצע מבחן לחץ אבל לא יכולת למצוא סיבה לכאב. לא הצלחתי לעשות ביטוח חיים משום שהייתי מטופלת בסיכון גבוה. תמהת כמוני על כאבים חדים אקראיים שהרגשתי באזורים שונים בגוף שלי, ועל תקופות קצרות ומוזרות של מועקה. , לאחר עוד תאונת רכב, 1988 בשנת שטפת את העיניים שלי כדי לסלק מהן את הזכוכית שעפה ממראה שהתנפצה. רכב חצה את הכביש הראשי ופגע ברכב שלי במומנטום כזה שהרכב השני התהפך פעמיים ונחת על גגו. חבשת את עין שמאל שלי ומצאת לאחר מכן צלקת ברשתית. הערת שיש לי מזל שאני בחיים ועדיין יכולה לראות, ורשמת לי משקפיים כדי שאוכל לראות ברור יותר. , החיים שלי התהפכו על 1989 ואז, בשנת פיהם. חיי לאחר הגירושים נרגעו, והילדים שלי החלו ללמוד בבית הספר היסודי. החלטתי לחפש אחר הסיבה של האמנזיה הנרחבת שלי בנוגע לילדותי ומדוע הרגשתי כה אומללה חרף סגנון החיים הנוח שלי. בפעם הראשונה סיפרתי לך על האמנזיה וביקשתי ממך היפנוזה. לאחר מכן התחלתי לחוות סיוטים תכופים על חיות שמתות ועל שדות הרג. למרבה המזל, לא רשמת לי תרופות שינה. לתרפיה מצאתי מטפל שאינו רופא, שהתמחה בטיפול בנשים שעברו התעללות מינית. הוא לא האמין במתן תרופות לתסמינים הרגשיים אלא מטפל מרשים זה, במציאת מקור הכאב. חוקר משטרה לשעבר, הבין שאמנזיה , החיים שלי 1989 ואז, בשנת התהפכו על פיהם

מתרחשת מסיבה טובה מאוד. הוא דיבר בעדינות, בחמלה ובפשטות. הוא הציב גבולות ברורים, הייתה לו אתיקה מוצקה והבנה רוחנית. הוא ידע שהקליינטים שלו אולי מרגישים שבריריים, אבל הם למעשה חזקים מאוד. הייתה לו תכנית של חינוך פשוט בקשר לאמנזיה, לדיסוציאציה ולשינוייםהכימיים שמתרחשים בגוף במהלך טראומה, עם דפי עבודה שהוא נתן לקליינטים למלא. הוא הוביל קבוצת תמיכה, אך אני לא השתתפתי בה. הוא ידע שהקליינטים שלו אולי מרגישים שבריריים, אבל הם למעשה חזקים מאוד סיפרתי לו על חוויה שהייתה לי בגיל שבע, כש'הפליקו' לי בישבן חשוף. הסברתי שדיברתי על אירוע זה פעמים רבות אך מעולם לא הרגשתי כל הקלה בכאב. תיארתי סיוט שרדף אותי, שכלל את צלילי הרעש המתכתי של אבזם החגורה ושל הרוכסן. הלכתי 1989 בבוקר יפה בחודש אפריל אל משרדו של המטפל. הוא העביר אותי תרגיל הרגעה, הנחה אותי למתוח ולהרגיע כל קבוצת שרירים עיקרית. לאחר מכן הוא ביקש ממני ללכת לבאר ולמצוא את הילדה שהייתי, לחבק אותה ולשאול אותה מה קרה. עשיתי זאת ומצאתי את עצמי ילדה בת שבע ובמצוקה. התחלתי לדבר על היום הפליקו' לי בישבן החשוף. ‘ שבו לפתע התחלתי לחיות מחדש את האירוע. הרגשתי את המכות החדות. ראיתי את שרוולי המכנסיים כאשר הראש שלי תלוי למטה מברכיו של המבוגר. הרגשתי שוב את ההשפלה והכאב. ואז, לפתע, הפסקתי לחיות את האירוע stop מחדש. כאילו לחצתי על הכפתור בסרטון רגשי ונפשי של החיים שלי. נתליתי שם, תלויה באמצע כאב אקוטי.

פגשתי אותך שוב כשלא הצלחתי לבלוע בגלל כיבים. הצעת פרדניזון, ואני סירבתי בשל תופעות הלוואי. ביצעת ביופסיה לרקמה בצוואר הרחם שלי, בחזה, באוזן תאים קדם– ‘ ובגב. השתמשת במונח סרטניים', אבל הסברת שניתוח לא נדרש עדיין. , PhD הכרתי עמית שלך, תזונאי עם תואר דרך ספר הטלפונים, והתחלתי במשטר אינטנסיבי של ויטמינים שהפך את כל התסמינים לאחר שישה חודשים. ידעתי שהיה לי מזל שאני בחיים. חיסנת את הילדים שלי וטיפלת בדלקות האוזניים ובדלקות הגרון הכואבות והתכופות שלהם. טיפלת בבני בגיל ארבע כשהיה לו כתם מרובע מוזר על כף הרגל שלו, שאותו אבחנת בתור צלוליטיס. טיפלת בבת שלי בגיל ארבע כשהיה לה זיהום בכליות. לאחר שצנתרת אותה, מצאת פגם בשסתום בין השלפוחית לכליה שלה. בחנת אותי כאשר הייתה לי אפיזודה באורך עשר דקות של כאבים עזים בנרתיק. לא מצאת בעיה פיזית כלשהי. הקשבת בסבלנות כאשר בכיתי על הנישואים הכושלים שלי ועל אבי האלכוהוליסט ועודדת אותי להמשיך הלאה. לאחר הגירושים שלי, טיפלת בדלקת הריאות שלי. הוצאת את הרחם שלי ואת השחלות לאחר שדיממתי במשך שנתיים. סיפרת לי שהיו לי גידולים פיברואידים. נתת לי הרדמה כללית קלה בניתוח זה מכיוון שאמרתי לך סופסוף שאני אלכוהוליסטית בגמילה והגוף שלי היה רגיש מאוד. הקשבת ליגון שלי בסוף נס הילודה שלי. רשמת לי אסטרוגן ועשר שנים לאחר מכן הפסקת את המרשם בגלל תופעות הלוואי הפוטנציאליות. העברת אותי בדיקות רפואיות כלליות שנתיות, ממוגרמות, קולונוסקופיות,

42