נקודת מפגש גיליון 10 ינואר 2016

אני מבצעת ‘ של בית חולים ציבורי. עניתי: דיסוציאציה בצורה מעולה'. הוא ואני הסכמנו שהיה לי מזל שאני בחיים. המטפל שלי תהה פעם בקול מדוע לא הייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית של בית חולים ציבורי אני לאצריכה לפרטאתהפשעים והמעשים הברוטליים שעברתי. אני בטוחה שראית מטופלים שחוו אירועים דומים, אף שאולי לא זיהית אותם. המטרה שלי איננה לזעזע אלא ללמד שילדים יכולים להציג כמה תסמינים פסיכולוגיים; שהגוף סופג את רוב ההשפעות הפסיכוסומטיות אצל אלה מבינינו שמבצעים היטב דיסוציאציה. המטרה של המכתב שלי היא לספר לך מה קרה שנה לאחר שהתחלתי בשיקום הטראומה. באתי לראות אותך לצורך בדיקת הקרדיולוגיה השנתית שלי. הקשבת ללב שלי, כפי שהקשבת לו בארבעה וחצי העשורים האחרונים במדינות שונות, בבתי חולים שונים ובמשרדים שונים. הקשבת שוב, בלי להסתכל עליי. ואז ביצעת אלקטרוקרדיוגרמה מהירה והעפת מבט בתיקייה העבה שלי. והקשבת שוב, עם מבט תמה על פניך הנחמדות. אין ‘ לבסוף הסתכלת עליי ישירות ואמרת: עוד רשרוש בלב. אני לא יכול להסביר למה. אבל את לא צריכה לבוא יותר לבדיקות שנתיות'. למחרת הגשתי בקשה לפוליסת ביטוח חיים, ואני מחזיקה בה עד היום כאות להחלמה שלי. הבריאות הגופנית שלי הייתה מצוינת, חרף לחצים אחרים בחיים, מאז התחלתי לחשוף את האירועים הקבורים מילדותי ששברו לי את הלב. האנגינה והכאבים החדים נפתרו ברגע שזכרתי את המקור של אותם כאבים. הבריאות הרגשית שלי ותחושת הרווחה משתפרות בכל יום.

ואז מה קרה?' ‘ המטפל שאל בשקט: . play זה היה כאילו לחצתי על הכפתור הרגשתי שוב שאני נמשכת למעלה באמצעות הזרוע השמאלית שלי, ושמעתי את הרעש המתכתי של אבזם החגורה והרוכסן. הרגשתי שוב את האימה כאשר נדחפתי לברכיי, והמבוגר התיישב בחזרה על קצה המיטה. הרגשתי שוב את היד שלו על העורף שלי כאשר הוא דחף את הפין שלו לתוך הפה שלי והזיז את הראש שלי קדימה ואחורה. טעמתי בשנית את השפיכה. הרגשתי שאני שוב נדחפת לרצפה, ונשארתי שם, כמו קונדום משומש כאשר הוא יצא מהחדר. נחנקתי ובכיתי ללא שליטה. ולבסוף הרגשתי הקלה. אירוע זה לא שב להטריד אותי מאותו יום. המוגלה הפסיכולוגית החבויה טופלה סופסוף, והנפש שלי החלימה במהירות. בזאת החלה תקופת טיפול שנמשכה חמש שנים, ובמהלכה הצלחתי למלא רבים מהחוסרים בילדותי. בכל שבוע הייתי נזכרת עוד קצת, ולא יותר מדי. לפעמים הצלחתי לחיות שוב רק דקות מעטות מהעבר. הכאב היה בלתי נסבל לעתים, אך המטפל הבטיח לי שאני ארגיש טוב. שאני אצעק בזעם ובפחד בנסיעה הביתה מהמשרד שלו. ככה החלמתי מכל בגידה שנזכרתי בה. מה שנזכרתי בו נגע לסבא שלי, שהיה רופא. הוא יצא למלחמה כאשר הייתי , כאשר הייתי 1946 תינוקת וחזר בשנת בת שלוש. לאחר מכן הוא החל לפגוע בי בכל דרך אפשרית. אחדים מכם אולי לא ירצו להאמין לזה. עם זאת, ילדים שנחשפו להתעללות מסוג זה הם בנים ובנות של מישהו, ויום אחד הם יהיו בן הזוג, ההורה והמטופל של מישהו. האם תזהה אותם בפרקטיקה שלך או תסיט מבטך? המטפל שלי תהה פעם בקול מדוע לא הייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית

רופא ועמית שלך בקבוצה הרפואית מצא Southern California Permanente שההשלכות הרפואיות לטווח ארוך של גילוי עריות, אונס והתעללות הן אלה: דיכאון כרוני ● השמנת יתר חולנית ● חוסר יציבות בנישואים ● ניצולת גבוהה של שירותים רפואיים ● חוויות שליליות בילדות, כך גבוה יותר שיעור התופעות האלה: אלכוהוליזם ● שימוש בסמים מסוכנים ● דיכאון ● ניסיונות התאבדות ● עישון ● בריאות ירודה ● מספר רב של שותפים מיניים ● מחלות מין ● מחלת לב איסכמית ● סרטן ● מחלת ריאות כרונית ● סדקים בשלד ● מחלת כבד ● מצוקה במערכת העיכול ● כאבי ראש חוזרים ונשנים ● הוא גם מצא שככל שאדם חווה יותר ●

43