נקודת מפגש גיליון 11 יוני 2016

צנזורה צבאית, הוצאת צו איסור פרסום 14 או מתן צו מניעה מפני פרסום פוגעני. מטבע הדברים, צנזורה בדיעבד תהיה מצומצמת מבחינת פגיעתה בחופש הביטוי של המפרסם, מכיוון שהפרסום כבר יצא לאור ואפשר לעמוד על טיבו. נוסף על כך, נקיטת צעדי אכיפה אלטרנטיביים עלולה לצמצם את החופש של משתמשי המרחב המקוון לגלוש ולהגיע לכל התכנים הקיימים במרחב, ללא צנזורה. זכות זו היא למעשה הביטוי המקוון של זכות הציבור לדעת. גלישה באינטרנט מאפשרת לגולש לגשת למידע כמעט אין–סופי, לברור מתוכו ולבחון אותו בעצמו. הדבר שונה במהותו ממידע שמתוּוך אל הפרט באמצעות כלי תקשורת פעולות 15 אשר עיבד את המידע בעצמו. אכיפה אלטרנטיביות אכן תצמצמנה את ההיצע של המידע במרחב, וצריך להביא בחשבון פגיעה פוטנציאלית זו בעת שקילת ההצדקה לביצוע פעולות להסרת התוכן הפוגעני. אפשר לטעון כי כדי למתן את הפגיעה בחופש השימוש במרחב המקוון ראוי ליידע את הציבור כל אימת שננקטה פעולה להסרת תוכן פוגעני או לצמצום הגישה אליו. אל מול טענות אפשריות בדבר פגיעה בחופש הביטוי ובחופש השימוש במרחב המקוון, יש לזכור כי במקרים שבהם הפרסום מפר את החוק בבירור, והוא כבר מופיע ונגיש באינטרנט ואפשר לשפוט את טיבו ואת פוטנציאל השפעתו, אין להסכים למצב שהפרת חוק גלויה תתבצע ותהיה לעומת זאת, מניעה מראש של ביטוי, מחשש 14 שפרסום עתידי עלול להיות פוגעני, מהווה פגיעה קשה בחופש הביטוי, אשר ככלל , אבנרי נ' שפירא 214/89 תיאסר. ראו ע"א לפסק דינו של 30 , פסקה 840 )3( פ"ד מג .)1989( השופט ברק ראו בעניין זה מיכאל בירנהק, החופש לגלוש 15 ,421 , ו משפט וממשל בספריות ציבוריות, .)2003( 435–443

מטרידים ומזיקים, המופנים בפועל כלפי עובדי ציבור בכלל וכלפי עובדי הרווחה מן האמור לעיל נובע שהאפיק בפרט. הוולונטרי הוא האפיק העיקרי כיום להתמודדות עם הפרסומים הפוגעניים . כלפי עובדי הציבור במרחב המקוון ייתכן שיש מקום לבחון אפשרות לתיקון חקיקה אשר יעניק לבתי המשפט את הסמכות להורות על הסרה של תוכן אסור ו/או צמצום הגישה אליו בדרכים שונות, כל זאת מתוך קביעה של מבחנים לאיזון בין חופש הביטוי וחופש השימוש במרחב המקוון מחד גיסא, ובין הזכות להגנה מפני פגיעה בשם הטוב, בפרטיות ובכבוד של מושא הפרסום מאידך גיסא, וכן - בהקשר של פגיעה בעובדי ציבור - הצורך להגן מפני פגיעה עקיפה של הפרסום הפוגעני בתפקודם של עובדי הציבור ובאינטרס הציבורי שהם מופקדים עליו. כמפורט לעיל, צעדי אכיפה אלטרנטיביים מתמודדים עם ביטויים העשויים לחסות בצִלה של הזכות לחופש הביטוי. על כן יש להקפיד הקפדה יתרה ולנהוג בריסון עצמי בעת נקיטת פעולות לצמצום ביטויים ברשת, מחשש לפגיעה עודפת בביטויים מוגנים ומחשש ליצירת אפקט מצנן על השימוש ברשת כפלטפורמה לשיח פתוח, מבוזר, שאינו מתווך בידי אמצעי התקשורת ה"קלאסיים". עם זאת, יש לציין כי פעולות האכיפה האלטרנטיבית של הסרת התוכן או סינונו מתוצאות החיפוש מהווה "צנזורה בדיעבד" ולא מניעה מראש של הפרסום, באופן דומה, למשל, למניעה הננקטת במקרים של אכיפה אלטרנטיבית מול זכויות מוגנות לחופש ביטוי ולחופש השימוש באינטרנט

לצורך בהגנה מפני פרסומים פוגעניים ברשת. הוראות איסור פרסום שונות. לדוגמה, .2 לחוק העונשין אוסר על 352 סעיף פרסום פרטים של מתלוננים בעבירות לחוק בתי המשפט [נוסח 70 מין. סעיף , מסמיך את 1984- חדש], התשמ"ד בית המשפט, במסגרת ניהול הליך משפטי המתנהל בפניו, להורות על איסור פרסום הנוגע לאותו הליך, וזאת ממגוון טעמים. גם כאן, ההקשר של הוראות איסור פרסום אלה, הקיימות בחוק, אינו מתאים לטיב הפרסומים הפוגעניים כלפי עובדי הציבור בכלל וכלפי עובדי הרווחה בפרט. לחוק 69– (א) ו 68 הוראות סעיפים .3 הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, , מאפשרות לבא כוחו 1962- התשכ"ב של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בהליך משפטי ולבקש מבית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים או קבועים לשמירת ענייניו של קטין. הוראה כללית זו יכולה להתפרש ככוללת גם סמכות של בית המשפט להורות על איסורי פרסום בעניינו של קטין. הוראות אלה עשויות להיות רלוונטיות להגנה מפני פרסומים הנוגעים לקטינים המטופלים בידי עובדי הרווחה, אך ככלל הן פחות רלוונטיות לפרסומים המכוונים נגד עובדי הרווחה עצמם. החוק הישראלי נמצאנו למדים אפוא ש במישרין לאפשרות לבקש אינו מתייחס צו שיפוטי מפורש להסרת תכנים פוגעניים המתפרסמים במרחב המקוון והמופנים נגד עובדי ציבור. אמנם אפשר לנסות ולהחיל הוראות חוק ישנות בדבר איסור פרסום או איסור הפצה של מידע על אולם הוראות אלה לא תחולנה מפר, מרבית הפרסומים הפוגעניים, המכפישים,

10