ניר הרלב פרדקין
וכמה משמעות נתת למילה בית, זה היה הדבר החשוב ביותר, בית סימל יציבות, מקום לחזור אליו ולחיות בו לעד, בית זה חיים בית היווה עבורך פיצוי על שנים של בית חסר. אני כותב ומנסה לצמצם שנים של אהבה ענקית לכמה דפים בספר זיכרון, איך עושים את זה. אני חושב שאהבה זה שאתה "מת" להיות לבד וכשהחופש מגיע, אתה מחפש את הכרית עם הריח שלו כי אתה מתגעגע. כן, זה קרה לי הרבה. אלו הימים שבהם התקף החרדה משתתק כלא היה רק בגלל ששמעתי את דלת הבית נפתחת ואתה הופעת, כאילו כל צרות העולם הסתיימו רק כי אתה פה. אלו הלילות שחלום רע מסתיים בחיבוק אוהב במיטה המשותפת. זו היכולת להכיל את הכאב של האחר, להרגיש אותו, לכעוס כי הוא כועס, לכאוב כי הוא כואב, להיות מאושר כי האושר שלו הוא בעצם שלך. זוכר איך היית חוזר מהעבודה ומספר לי סיפור שלקחת ללב, זוכר את התחושה הפיסית שלי. הצביטה בבטן דפיקות הלב, הרגשות, לא אמפתיה, הזדהות של גוף אחד עם גוף אחר, פגיעה בך הייתה פגיעה בי. כמה שהייתי עבורך עוגן, כי הרי אני הגבר של חייך, אתה היית לי עוגן ואולי זה תמצית הסיפור. שני אנשים שפשוט צריכים אחד את השני כדי לעבור מסע. אתה בנית את הבמה, את אותה פלטפורמה שאפשרה את כל זה, אפשרה לי להיות הכי טוב שלי. זוכר איך הייתי מחזיק את פנייך בשתי ידי כמו עיוור שמנסה לראות מול מי הוא עומד, נהנה מתווי פניך העדינים היפים והמיוחדים. משתדל לספר את סיפור חיינו ולא להיסחף לסיפור טראגי של לכתך ובקושי מצליח. איך שנה שנה מדהימות. 13 ארורה צובעת עברנו כל כך הרבה. גירושים שלך, דירות מעוצבות, רעננה, כפר סבא, תל אביב, רמת גן, ואולי שכחתי אחת...? כל אחת הייתה קן מפואר ונח יותר. גדלנו כל הזמן, היינו על גג העולם ושכבר לא האמנו שאפשר יותר, הגיעו הילדים וכמו סגרו את המעגל ואולי הספקת כבר הכל ומספיק לגלגול אחד, סקרן אם אתה שופט את הסיכום הזה וחותם עליו, ואז נזכר שהכל הבל הבלים (?), ההשלמה שלי היא עם מה שהיה לנו. תודה גם אם היה קצר. קצר מידי.
ליאור.
- 12
Made with FlippingBook Publishing Software