ניר הרלב פרדקין

18.9.17 ניר אהוב שלי

איך מספידים אדם אהוב, איך נפרדים לעד מבלי שוב נירוש,

מהפעם הראשונה שראיתי אותך זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. נפגשנו בעבודה, במיטב דש. פגישת היכרות בין דוברת לסמנכ"ל שירות לקוחות. זאת הייתה פגישה העבודה הכי קצרה שעשיתי בחיים שלי. דקות של אהבה. אמרת לי, בואי נרד למטה לקפה, אין לי חשק במשרד. וישר אהבתי 57 - דקות עבודה ו 3 אותך. דקות אמרת לי "ברור 10 התאהבתי. איש אשר יופיו החיצוני פותח טפח ויופיו הפנימי חושף טפחיים. אחרי לך שנהיה חברים, כן?, מתי קובעים לצאת ברביעייה? את חייבת להכיר את ליאור. חייבת. את תאהבי אותו. גם הוא ציני כמוך בלי פילטרים בפה". וצדקת. כל כך צדקת. גם בליאור התאהבתי מיד. יצאנו ברביעייה שהפכה עם הזמן לשישייה עם דורון וארז. חבורה מגובשת עם הומור פנימי ואהבה גדולה. ניר שלי, איך אפשר להספיד? הספד פירושו פרידה. ואני לא מסוגלת.... לא מסוגלת לשחרר אותך ללכת. היית לי חבר כל כך יקר, כל כך שלי. זוכר שאפיתי לך עוגה? כשחלית ואסור היה לך לאכול אוכל תעשייתי קנוי, אז ליאור אמר לי לא להביא משהו קנוי. אז קמתי ביום שישי מוקדם בבוקר, ואפיתי לך עוגת שוקולד. עם מלא שוקולד. וכשהגעתי אליך נלחצת ושאלת אם ליאור לא אמר לי שאסור קנוי. ולא האמנת כשאמרתי שאפיתי לך בעצמי. כי אני לא אופה. לאף אחד. רק לך. רק לך אהובי. ואכלת בהנאה פרוסה קטנה ועוד פרוסה והייתי כל כך מאושרת שהצלחתי לגרום לך לשנייה אחת של אושר כמו שרק שוקולד טוב יכול. נירוש, אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים ביותר, אבל למה הוא חייב להיות כל כך צודק וכל כך יסודי? אתה אתאיסט, הוא לא יכל לדלג עליך? כמעט הלכת מאיתנו עם המחלה הארורה הזאת, אבל יכולת לה. שרדת אותה בגאווה כשליאור מנצח על התזמורת באומנות, כאילו כל חייו היה עסוק בלמצוא רופאים מומחים, מחקרים חוצי גבולות ותרופות חדשניות מצילות חיים. והוא כמעט הצליח. כמעט. חזרת לארץ עם תקווה גדולה וניצנים של התחלות חדשות ואז באבחת זיהום אחד חלית שוב. הבטתי עליך מבעל לצינורות בטיפול נמרץ, גופך מנסה להילחם. נתת פייט. ליד מיטתך באיכילוב פגשתי את מאי ודור שהיו בבת עיניך. כמה שמחת עליהם, כמה גאה היית בהם. בנסיכה היפה שלך שטיילת איתה בעולם, והשווצת בתמונות של דור מהצבא. אתם יודעים איזה אבא מושלם היה לכם? ולאדם וסופיה שאהבת עד אין קץ שזכו לאבא ואבא מהנפלאים שיש עלי אדמות. אדם וסופיה שאיבדו את אבא ניר ויתמותם קורעת את ליבי ומצטרפת ליגון העמוק שאני חשה בלכתך.

- 284