ניר הרלב פרדקין
סתווים. היום יום ההולדת שלך. במקום לחגוג תראה איפה אנחנו, הדמעות 46 , היום היינו אמורים לחגוג לך חונקות והלב נשבר לי לרסיסים. זה בלתי נתפס שלא נראה אותך שוב. ממי שלי, אני יודעת שאתה אתאיסט, אבל בהלוויה דתית נהוג לבקש סליחה על קברו של המת. לבקש ממנו סליחה בפעם האחרונה. אז אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה ענקית. אולי בסליחה הזאת אמצא מנוח לנפשי המיוסרת, חזרת מארצות הברית, וניסינו להיפגש. כל כך ניסינו. וקבענו וביטלתי, וקבענו וביטלתי. בין פיגוע בהר הבית להירצחה של הדס מלכא לא הצלחתי להגיע, כל כך רציתי, ולא הצלחתי. ועכשיו ברגע הזה אני לא מצליחה לחיות עם עצמי שלא ראיתי אותך מאז שחזרת. סליחה ניר שלי. סליחה סליחה. הקפדת להגיד לי שלא נורא ושאתה מבין וסולח ושהכל בסדר ויהיה לנו עוד מלא זמן. אבל אני לא מבינה. איך יכול להיות שלא אראה אותך יותר. איך יכול להיות???? אהוב שלנו, העולם הרבה פחות טוב כשאתה לא פה, אולי תחזור?
הבוקר אני מנסה להכיל. להפנים. להבין. לקלוט. אבל לא מפסיקה לבכות אהובי איננו. Nir Harlev אני פשוט לא מסוגלת להכיל את זה. אלוהים! ניר הוא בן גילי, צעיר, אהוב, יפה, מתוק, חכם.
אני יודעת שאומרים את זה על כל מי שמת. אבל ניר שלי הוא באמת נדיר. חברי הטוב, הנשמה שלי, איש אשר יופיו הפנימי אפילו עולה על יופיו החיצוני. הוא כבר לא יחייך אליי, הוא כבר לא ירחם עליי שאני עובדת קשה, הוא כבר לא יגיד לי שאדם רואה אותי בטלביזיה ומדבר למסך. הוא כבר לא ינגב לי את הדמעות. הוא כבר לא. נקודה. איך אפשר להפסיק לבכות? איך אפשר? ניר שלי, אולי תחזור? העולם פחות טוב בלעדיך נירוש. תחזור בבקשה. תחזור מה נעשה בלעדיו??? Lior Fradkin
מירב לפידות
- 285
Made with FlippingBook Publishing Software