ניר הרלב פרדקין

נאום גילוי מצבה נירי

איזה מעמד זה להיות בגילוי מצבה שלך. מוזר. לא יאמן. החיים באמת מפתיעים. מנצל את המעמד לשתף אותך ככה במחשבות תחושות שלי. אתה יודע שכל פעם שאני עובר ליד בית אבות אני נזכר שתמיד היית אומר לי: "פה נגור". זה היה בבית אבות יוליאנה בהרצליה, בבית בכפר בכפר סבא, בבית האבות בצומת רעננה ובזה שצמוד לאיכילוב. תמיד אמרת לי שצריך לחסוך כדי שיהיה לנו מספיק כסף כדי לגור שם. איך אהבת בתי אבות. לא הצליח לך. מרגיש באיזושהי דרך מעוותת שניצלתי. רוצה לספר לך, שאני מסדר את הקניות מהסופר במקרר איך שבא לי. אני שם את הקוטג' אחד על השני כמו מגדל בבל, למרות שיש עוד הרבה מקום במקרר. ואף אחד לא עובר אחריי ומסדר. הבית גם לא הכי מסודר. ובאנה המנקה שלנו עובד הרבה יותר קשה.. טוב נו, אין מי שינקה לפני שהמנקה מגיע. ביום שבת הוא שאל אותי איפה אח שלי. לא יאמן שאחרי כל כך הרבה שנים שהוא מחליף לנו את המצעים במיטה הזוגית, הוא עדיין לא הבין או לא השלים עם זה שאנחנו בני זוג. אתה יודע אני עדיין קצת חושש לספר לך, אבל בסוכות ירדתי עם הילדים לדרום. לא לאילת.... לעקבה. כן לירדן. זוכר שתמיד שהצעתי לך את זה אמרת לי, אתה יכול לנסוע או לבד או עם המאהב. איתי ועם הילדים לעולם לא. תתאבד לבד. אז ניצלתי את זה שדעתך קצת פחות רלוונטית כרגע ונסעתי עם הילדים לעקבה.

WHERE IS THE WIFE " בגבול השוטרים הירדנים לא התאפקו ושאלו " אללה וואכבר. cancer" : אז באינסטינקט עניתי להם בפנים טרגיות

- 304