עומר שדה
הצהריים הלכו לבית ההורים. בשמונה בערב היו ההורים מחזירים אותם לבית הילדים, שם חיכתה להם המטפלת שנשארה איתם עד שיירדמו. שתי שומרות לילה היו נענות לקריאות הילדים, וגם עורכות סיבובים לוודא שהכל בסדר ולכסות היטב בשמיכה. באותן שנות ילדות מוקדמת, כך זוכרת שירה, הציקה לעומר לא פעם ואהבה להתגרות בו. כדי למנוע את הריב, בחרו ההורים, שהיו עדיין חסרי ניסיון בגידול ילדים, להפריד בין האחים, כך שכל ילד יעסוק במה שחביב עליו ומתאים לגילו בליווי אחד ההורים. למעשה גדלו השניים במידה רבה כילדים יחידים, מה שאמנם מנע מתחים, אך גם הרחיק ביניהם מעט.
הסקרנות של עומר תרמה לקשר עם אבא בני, שהיה אחראי על ההגברה בהתכנסויות ובחגי הקיבוץ. עומר אהב ללוות אותו בעיסוק הזה ושמח לקחת חלק. בנוסף תמיד עלה איתו לבמה בפסח לשירת "אחד מי יודע".
עם הכלב טוד
בעלי חיים היו אהבתו הגדולה של עומר. עוד בילדות נקשר למשק החי, שכלל מבחר מרשים של קופים, ארנבים, טווסים, ברווזים, אווזים, נחשים. ילדי הקיבוץ נהגו לבקר ב"משק הילדים" כחלק משגרת היום יום, ובשנות בית הספר גם עבדו בו. כל ילד קיבל לאחריותו גור או גוזל ובמעין חיקוי לתהליך הטבעה דאג לו וגידל אותו. עומר נקשר למשק ברגישות ובחמלה, ובילה בו שעות רבות. התפקיד הנחשק ביותר היה "אחראי פלוס קופים" - בו זכו רק הילדים האחראיים ביותר. תפקידם היה לדאוג לכך שכל כלובי החיות מאויישים במטפלים הצעירים וגם להשגיח על הקופים, שנחשבו ליקרים במיוחד. עומר זכה למלא תפקיד זה פעמים רבות. מי שרצה להשקיע שעות נוספות, הגיע גם בשעות הערב לפעילות שנקראה מבצע – שכללה השגחה על בעלי החיים, מתן חיסונים, ומעקב אחר התנהגותם והיחסים ביניהם, כדי שלא יתקפו זה את זה. אחת המשימות היתה, להפגיש בין החיות, כדי לקדם את תהליך הרבייה. על אף גילם הצעיר של הילדים,
9
Made with FlippingBook Digital Publishing Software