עומר שדה
מה היית עושה במקומי? איזה החלטות היית מקבל? איך היית מנהל את המחלה הארורה הזו.
מי אני הייתי ומי הבנות היו אם היית חי לצידנו. ואיזה אבא היית, אני יודעת שהיית אבא מושלם. בשנת הקורונה, חשבתי, מה היית אומר עכשיו. בטח היית מעמיק בכל התאוריות על המחלה, מחליט על אחת ומסביר ומשכנע אותי לגביה. חשבתי על זה שבטח היית עובד מהבית סופסוף ואיזה כיף זה היה יכול להיות - כולנו ביחד. אתה חסר לי. אתה חסר כשאני מתחילה לרוץ בפארק ומריחה את ריח הדשא שמזכיר לי את התקופות שהיינו רצים יחד, כשאני רואה זוגות עם ילדים עושים פיקניק, כשאני רואה אבות מלווים את הילדים לגן ולבית הספר. אתה חסר במסיבות כיתה וחסר כשילדות רצות לאבות שלהן שמרימים אותן גבוה, כמו שהיית יכול. אתה חסר לי כשאני רוצה לבחור טיול לשבת, כי מי מכיר את ארץ ישראל יותר טוב ממך. אתה חסר כשתמרה או דניאלה שואלות שאלה ממש חכמה, ואין לי עליה תשובה. אז אני רצה לגוגל. אתה היית הגוגל שלי. באוקטובר, אני תוהה מה היית אומר? בטח היית הולך למילואים ויודע הרבה ולא מגלה 7 ועכשיו, מאז ה לי כלום, כי אחרת היית צריך להרוג אותי. אני יודעת שהייתי מרגישה הרבה יותר בטוחה כשאתה פה לצידנו.
ומעניין מה היית אומר על איך שאני מגדלת את הבנות. האם אני מצליחה לעמוד בהבטחה שלנו, שאדאג לצחוק ולשטויות ולריקודים, כמו שסגרנו שזה יהיה התפקיד שלי?
עומר שלי, אני רוצה להגיד לך תודה.
תודה על מי שהיית בשבילי, תודה על הבן-זוג הכי טוב שיכולתי לבקש.
תודה על שנים קסומות.
לא כל אחת זוכה להתחתן עם אהבה כזו כנה ואמיתית. תודה שבזכותך יש לי שתי בנות מופלאות, שבכל אחת מהן יש משהו ממך.
102
Made with FlippingBook Digital Publishing Software