עומר שדה
בנו יקירי,
אהוב ליבי. למעשה מעולם לא נפרדנו. יחד בבית הילדים. יחד בעבודה בשדה. יחד בשנת השירות. יחד בצבא. יחד בחו"ל. תמיד עם הנוכחות שלך שתמיד נותנת ביטחון, גם בסיטואציות לא נעימות. על ההישגים והיכולות שלך אין מה להרחיב – הם כנראה מהגבוהים ביותר. דווקא האישיות הכובשת שלך, היא כנראה זו שכינסה את כולנו יחד היום. היכולת לראות את האדם ולהתחבר אליו מיד, לא משנה איזו שפה הוא דובר ומאיזו תרבות מגיע. אזכור אותך בימיך היפים: מטפס על סולם לתלות פנס תאורה במוסד החינוכי, הודף כדור ברזל במגרש, מצית כתובות במפקד אש, מטייל במדבר בטיול של השומר הצעיר, רוקד במסיבת קצף, על ראש פסגה בהרי האנדים, ברכבת באיטליה, על גג בניו יורק, בבר בתל אביב, צועד בקיבוץ עם תמרה במנשא. בכל אלה היינו יחד, עכשיו תישאר איתי בלב. אסיים במה שהשתדלתי לומר לך בשיחות הטלפון הקטועות בשנים האחרונות: אוהב אותך, חבר. אני מקווה שזה הצליח לחדור את מעטה המחלה וללוות אותך בסוף הדרך. היה שלום
שחף עין גדי
106
Made with FlippingBook Digital Publishing Software