עומר שדה
עומר,
אתמול דיקלה דיברה איתי ושאלה: תגיד ארבעה בקבוקי ויסקי יספיקו ללוויה? פתאום זה היכה בי שהלכת, אבל באותה שניה גם המהות של מי שאתה חזרה. נפש ייחודית אחרת, כזאת שמעוררת השראה, של פריצת גבולות בתוך גבול. שיש בה גם וגם וגם. כל מי שהכיר את הנפש שלך הרגיש שזכה בך.
אתה היחידי שאני מכיר שזרם איתי ללכת לארבע מסעדות שונות בערב אחד, ובכל אחת מהן לאכול מנה אחת בלבד. מנה ראשונה פה מנה עיקרית שם, וכך ערב שלם היינו עוברים ממקום למקום, צוחקים ומאושרים. הכרנו כשרצה הגורל והפכת להיות שכן שלי. כבר בימים הראשונים מצאתי אותך ישן בחליפה על ספסל מתחת לבניין. לא הבנתי מה אתה עושה מתחת לבניין על הספסל – הערתי אותך ובאותו רגע קמת ויצאת לעבודה. כמו רכבת הרים יציבה. הרגשתי זכות להיות חבר שלך, מהשנייה הראשונה קראת לי אטיאס, כאילו נולדנו ביחד באותו קיבוץ רק שאני משדרות. אהבתי אותך אהבת נפש אמיתית ואולי בגלל זה היה לי קשה לראות אותך בשנים האחרונות. את הנפש החופשית לכודה בתוך עצמה. ועל זה אני מבקש את סליחתך. ביום החתונה שלכם אספתם אותי מהבית. הלכנו להצטלם בשוק ולהרים צ'ייסרים לפני החתונה, שהיתה רגע מופתי של חיבור לזו שאהבה נפשך וגם עם כל מי שהיה שם. קראת לזה חתונה יהודית. שנים אחרי כשהתחתנתי, חשבתי לעצמי איך אני רוצה שהחופה תיראה, והתשובה היתה ברורה: חתונה יהודית עם יעקב שחיתן אותך. השפעת עלי כמו במטה של קסם, מתוך המעשים שלך ולא מתוך אמירות. תנוח חבר יקר שלי. אנחנו ניפגש שוב בכוכב לכת משלנו. אוהב, החבר שלך,
אטיאס
105
Made with FlippingBook Digital Publishing Software