עומר שדה
אולי לא היתה זו ארוחת גורמה, אבל לאחר הסיור הממושך נהנו האורחים הרעבים. אחר כך צפו הכול במצגת קצרה על ילדותו של עומר, ובסיום שרו עומר ואביו את "אני ואתה נשנה את העולם". שיר של תקווה לעולם טוב יותר. מכיתה ט' ועד היציאה לשנת י"ג היו בני הנוער בקיבוץ מחוייבים בבחירת ענף חקלאי שבו יעבדו. הם בחרו בגד"ש – גידולי שדה. תפקידם היה בעיקר בהשקייה, בהעברת צנרת אלומיניום, ובעבודות הטרקטור. אבל הנערים היו עדיין צעירים ולא החזיקו ברישיון לטרקטור. מה עושים? עם התמשכות העבודה, החליטו רכזי הענף לבחור נער אחד אחראי שאפשר לסמוך עליו, והוא ינהג גם ללא רישיון. חיפשו, עקבו, בדקו, ובחרו בעומר. ביקשו לסגור את 90 באמצע שנות התיכון, כשהקיבוצים שנקלעו למשבר הכלכלי הגדול של שנות ה המוסד החינוכי מבואות הנגב, באה יוזמת המנהיג של עומר לידי ביטוי מובהק. שלושה נערים מבני השכבה החליטו לצלם סרט שיציג את הפער בין תפיסת המבוגרים את הפעילות במוסד לבין הפעילויות שמתקיימות בו בפועל, בתקווה שכך תימנע סגירתו. הנערים בנו תסריט מתוחכם כך שידבר אל המבוגרים המקובעים בתפיסתם, תוך המחשה של המציאות. בועז צירקל הופקד על העריכה, שחף עין גדי על הקריינות ועומר על ההפקה.
שלושת עורכי הסרט: שחף, בועז ועומר
בכוח כישוריו הוביל עומר את הביצוע: בחר את זוויות הצילום, את הלוקיישן (ביציאה מחדר האוכל), גם היה איש הקול וההקלטה. עם המוצר המוגמר עברו הנערים בכל ארבעת הקיבוצים, השתתפו בשיחות קיבוץ ושיכנעו את החברים לא לוותר על המשך קיומו של המוסד. הם הצליחו במשימתם. "כשעומר
18
Made with FlippingBook Digital Publishing Software