עומר שדה

דיבר אפשר היה לראות איך המבוגרים מקשיבים לו ברוב קשב ואיך גאה ליבם על הצעיר הזה שמדבר בלהט ובאמונה שלא היו אופיניים אז לבני הנעורים", התלהב אז אחד מחברי הקיבוץ. לאחר זמן מה הושגה פשרה באשר לעתיד הפנימייה, והוסכם שילדי להבים יצטרפו לילדי הקיבוצים וילמדו במוסד החינוכי המשותף. נראה שיוזמי רעיון השיתוף לא הבינו שכך נוצרו מעין שני מחנות: הקיבוצניקים והעירונים. שתי קבוצות עם שאיפות סותרות. ילדי הקיבוצים החשיבו עצמם מבוססים, מוצלחים, עדיפים עד כדי התנשאות, שעיקרה נבע מהשקעה בפן החברתי ובמה שראו כ"החיים עצמם", ובשפתם "הדבר האמיתי". הההפרדה בין הלימודים בבית הספר ככורח לבין הפעילות החברתית כערך שעליו גדלו, הצטיירה כמנוגדת להשקעה של ילדי להבים, שהתרכזו בהצלחה בבחינות, בציונים גבוהים, בשאיפה לתעודת בגרות. ככל שטיפסו בסולם הכיתות, הפכה ההפרדה בין שתי הקבוצות ברורה יותר והקיבוצניקים קבעו לכאורה כלל מתריס: להיות תלמיד טוב זה לא העיקר. גם אלה מביניהם שהשקיעו ולמדו ידעו שהעיקר מתקיים בשעות הפנימייה, במה שכינו מדעי הדשא. ובכלל, מי יכול לקום בבוקר אחרי שהפעילות החברתית הסתיימה באחת לפנות בוקר. גם כשהדרך הזו היתה מוסכמת ומקובלת על רוב חבריו לשכבה, עדיין התבלט עומר כקיצוני בתפיסתו ויישם אותה במלואה. במיוחד בחברות בוועדת תרבות, באירועים שתמיד דחף להעלות בהם את הרמה, לחשוב על משהו מחדש ובאופן שונה, להשתמש בפירוטכניקה, לשפר את התאורה. השחל"צ (שבוע חילוץ עצמות) המסורתי, שכלל פעילות ספורטיבית משולבת באירועי בידור וכיף, הוא דוגמה מובהקת. לקראת השבוע קיבלו הנערים תקציב והיו אחראים על חלוקתו לימים השונים, שקדו על בניית לוח זמנים יומי, פרסום ואחריות לפעילות עצמה. גם בארגון ערבי תרבות ומסיבות השקיעו. עד היום זוכרים החברים את מסיבת פורים. על ההכנות למסיבה עבדו שבועות רבים, ועומר זכור לחבריו כמארגן וכמפיק. במסיבה כיכבו עומר וחברו שחף כתקליטנים, כתבו לה את קטעי ההומור וגם לקחו על עצמם את ההנחייה. ההורים חששו שהמסיבה תהיה רוויית אלכוהול ולכאורה צוות המוסד לא עמד במשימה ואיבד שליטה על הנעשה, אך הצעירים נותרו לשמור על המסגרת, ובראשם עומר. הוא היה זה שזיהה את הקו אדום שאסור לגלוש ממנו להפקרות. לבסוף התברר שלא כצעקתה, הנערים עמדו במבחן וכמויות השתייה היו מוגבלות. למרות אהבתו של עומר למעשי קונדס, כשהיה מעורב בכך סיכון לחבריו, ידע לעצור ולעמוד על המשמר. עומר השתתף במסגרת אזורית באימוני אתלטיקה ובסוף השנה הוזמנו האתלטים הצעירים לטיול באילת. בטיילת היה גשר שנאסר לקפוץ ממנו. כשהנערים התערבו ביניהם על קפיצות מהגשר המסוכן, היה זה עומר ששם קץ להשתטות. במהלך מסיבת הסיום של י"ב עמדו כמה נערים על הבמה, והחבר שחף קרא בטון ציני את דברי הברכה

19