עומר שדה

שכתבו יחד. עומר היה רגיש לכך שאין זה הטון המתאים, הכניס לו מרפק עדין ולחש "תקריא ברצינות". עומר היטיב לראות את התמונה הכללית, אך לעולם לא התעלם מחבר שהיה צריך את עזרתו. "נסענו להופעה בתל אביב של גל"צ בפארק", נזכר החבר שחף, "הייתי ציפלון וחששתי מהקהל הצפוף בפארק הירקון. עומר עשה איתי הסכם, שהוא מרים אותי כל כמה דקות כדי שאוכל לנשום אוויר מעל לראשי האנשים. לא אשכח זאת". נודע לנערים משובל אודות תחרות ארצית של המועצה למניעת תאונות דרכים. הם שלפו 17 כשהיו בני מאתר הגרוטאות של הקיבוץ מכונית הרוסה, הרימו אותה באמצעות מלגזה, הניחו בה קרח יבש כדי להשיג אפקט עשן היוצא מהמנוע כמו לאחר תאונה, ומישהו גם הוסיף טקסט וקרא: "תאונה, תאונה, צריך להיזהר!" הכול צולם לסרט ונשלח לתחרות. במקביל לכל אלה לבלבו חוויות וריגושים ראשוניים בין המינים. גם בגיל שרוב הבנים חשים מבוכה ליצור קשר עם בת שמוצאת חן בעיניהם, עומר עמד בכבוד במשימה. גבוה ובולט במראהו, נהנה מהצלחה בקרב הבנות, שלא נותרו אדישות. סגנון יצירת הקשר והחיזור גם הוא תאם לתבנית הנוף. בעיר יוצאים היה שם הקוד לדייט 90 לבר או לבית קפה, בקיבוץ של פעם בילו בגורן, ובשובל של ראשית שנות ה- "סיבוב פרות" - הליכה רומנטית בריח הזבל ניחוח חציר סביב הרפת. לאחר הפעילות העניפה כחבר בתנועה, נסללה דרכו של עומר להדרכה. פעילות מיוחדת במסגרת "השומריה", אירוע שמקבץ את חברי השומר הצעיר מכל הארץ, היה מגדל מים שאת הקמתו יזם, על אף שבנייתו היתה אתגר ולא היה ברור איך יצליחו להעמידו. רם ונישא הוקם לבסוף המגדל, שבתחתיתו תוכננה בריכה ובראשו משאבה שתעלה את מי הבריכה ותפיל אותם מטה ותצנן את האוויר בחום הקיץ הלוהט. על אף חוסר הניסיון, בשלב תכנון המגדל, עומר לא חשש ולא דאג. הרי לצדו עומדת תמיד אדריכלית נוף קרובה במיוחד, אמו, הנכונה לכל קריאה לעזרה ויעוץ. וכך ניצב המבנה ועמד על תילו מן היסוד, נתמך ונקשר, והיה לגאוות השומריה. "לאחר שקיבלנו רישיון נהיגה", מספר שחף, "היינו להוטים לנהוג וקפצנו על כל הזדמנות. חברי קיבוץ שהיו צריכים להגיע לנתב"ג נהגו לבקש מאיתנו הסעה, כשהם משלמים על הדלק. עומר ואני חברנו לביצוע המשימה, ומשהורדנו את הטסים בנתב"ג נהגנו להמשיך לטייל. לפעמים לתל אביב או לים, ויום אחד עומר הציע: בוא ניסע לסיור ביד ושם. וכך עשינו". בסוף י"ב נסעו שחף ועומר וחבר נוסף לטיול בדולומיטים. באחד הטראקים נתקף שחף חרדה קלה. עומר הבין מיד את המצב, והציע שינוי במסלול, כדי להקל עליו. בסוף הטיול הגיעו לונציה והתרשמו במיוחד מהפסיפסים העתיקים. לאחר דיון שניטש על טיבם של הפסיפסים, כתב עומר ביומן הטיול: הגיון צרוף: אין פסיפסים צבועים, ( עומר שדה, פרופסור לפסיפסים) יש פסיפסים צבועים, (שחף עין-גדי, פרופסור לפסיפסים צבועים)

20