עומר שדה

אחד מחבריו הטובים באותם ימים היה ברונו, סטודנט מפורטוגל. יחד למדו באותה קבוצה. שנה אחרי, ברונו לא בטוח איך נוצר הקשר הראשון עם עומר, אם באחת מהמסיבות של ימי חמישי או במועדון, אך בתוך כמה שבועות הפכו לחברים. נזכר ברונו. "עומר היה אחד הסטודנטים המובילים בכיתה. מבריק, חד, עם תובנות מיוחדות", "עד היום, כשאני פוגש ישראלי, אני מניח אוטומטית שהוא צריך להיות חכם, בגלל ההיכרות עם עומר. הוא היה להוט להתחבר לסטודנטים אחרים, השתתף בכל התכנסות - אירועי ספורט, פיקניקים, משחקי פוקר, גיוס כספים, טיולים, קונצרטים וכמובן מסיבות. עומר לא החמיץ אף מסיבה. "תמיד חייך. חיוך חם, בטוח ומסתורי, בדיוק כמו שהיה הוא עצמו. הוא שילב את החיוך עם חוש הומור שנון ומדבק, מה שהפך אותו לחבר נהדר, למי שתמיד נעים להיות בסביבתו. עומר היה לי חבר אמיתי ונאמן, עם ערכים נכונים. הוא היה שם בשבילי ברגעים הכי חשובים שלי, טובים וכאלה שפחות. כשנפרדתי מאנה, חברתי לחיים, הוא היה הראשון שעודד אותי ונתן לי עצות נבונות: 'תיהנה מהחיים, תיהנה בניו יורק – אם נועדתם להיות יחד, הזמן יגיע'. כשהתחתנתי עם אנה כמה שנים אחר כך, הוא טס מישראל לפורטוגל כדי לחגוג איתי. אני זוכר היטב טיול לג'מייקה שעשינו בחופשת האביב. היינו בחוף, שתינו מרגריטה ונרגענו, ועומר הופיע לבוש בספידו, עם החיוך המקסים שלו – בולט מבין כולם

באפס מאמץ. עומר הוא מאותם אנשים שעוברים בחייך ומשאירים בך חותם. אני מרגיש שהיתה לי זכות להיות חבר שלו". עומר ונילי הרבו לבלות בעיר, בעיקר בסופי שבוע, גמעו מכל ההיצע במסעדות, בהופעות, הצגות, מוזאונים. בתקופה הראשונה, תקופת ההיכרות עם נפלאות ניו יורק, הקדישו כל סוף שבוע לשוטטות בשכונה אחרת. וכשכבר התמצאו יותר, התמקדו בצורות הבילוי האופייניות לכל ניו יורקי - פיקניק בסנטרל פארק וצעידה ברחבי העיר. בערבים, אהב עומר לשבת בבר או לגלות מקום חדש ולא מוכר, לרוב בחברת חבריו מהלימודים, אורי, עמיר, ברונו ומוריץ. למרות המרחק הפיזי, השתדלו ההורים ענת ובני להישאר מעורבים וקרובים לבנם, ולגשר על המרחק

70