מיכה פרי
ב ין עסקני הדור בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים רווח המנהג לשלוח את הילדים ללמוד בקיבוצים. אפשר שראו בכך הגשמה של אידיאל שלא מימשו בעצמם, ואפשר שעיסוקיהם הרבים לא הותירו בידיהם פנאי לחינוך ילדיהם. כך או כך, רבים מבניהם של מנהיגי היישוב ופרנסיו מצאו בית ארעי בקיבוצים.
למיכאל פרלסון ילד שלי יקירי! כבר מזמן לא קיבלנו ממך מכתב. מה שלומך? מתי החופש שלך? בבית יהיה לך הפתעה נעימה מאוד! רינילה בבית — היא ניכנסה לסמינריון של הקיבוצים. עשתה בחכמה ואני מאושרת! יקירי, מתי אתה כבר תהיה בבית? סוף סוף כבר זמן! יכול להיות שתעבוד בגבע? אנחנו מחכים לך. אצלנו בלי שנוי. אבא עובד הרבה ועוד יותר עצבני. יש לי פחד גדול מאוד בעדו ובעד ריניצקה! איך יוכלו להסתדר ביחד — שניהם מתפוצצים! אבל ניכבה (נקווה), שהכל יהיה בסדר — בכל אופן אני כל הזמן על המשמר! אני רוצה שלה יהיה טוב ונעים לחיות בבית! באהבה ובנשיקות — אמא.
בגלל נסיעותיו התכופות של האב ובריאותה הרופפת של האם וכן הישגיו העלובים של מיכה בבית הספר, נשלחו מיכה ורינה בשנת לקבוצת גבע שבעמק יזרעאל, במעמד 1938 של ‘ילדי חוץ‘. (המוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק היה הנודע והמנוסה ביותר
עלה בידם להשתלב בחברת הילדים שבה ילדי החוץ נדרשו למאמץ יתר כדי להתקבל כשווים בחברה, אבל על פי רוב לא הועילו מאמציהם. ככל שהשתדלו, תמיד עמדו מחוץ למעגל הסגור, האליטיסטי, של בני הקיבוץ. תמיד נחשבו ל‘זרים‘. תוכנית הלימודים התאימה למודל ‘האדם החדש‘. לימודים הומניסטיים, ריאליסטיים ושפות — מהם והלאה. רק לימודי חקלאות. מחזור זרעים, מכונות חקלאיות וגידול בהמות. היום נחלק לשניים; במחציתו הראשונה למדו ובשנייה עבדו. לעבודה התייחסו בחרדת קודש והיא עמדה בראש סולם הקדימויות לבחינת ערכו של אדם. גם מיכה ואחותו התאימו עצמם למודל, אבל כיוון שבאו מה‘חוץ‘, נאלצו להעמיד את עצמם במבחנים חמורים שבעתיים משל ילדי הקיבוץ. באותה תקופה החלו הנערים להתאמן במעיין חרוד במסגרת הגדנ“ע. מיכה הצטיין והתמנה למדריך קפא“פ (קרב פנים-אל-פנים). עד מהרה נמאסו חיי הקיבוץ על רינה, והיא עזבה את גבע, אבל במיכה הייתה ‘חיוביות טוטאלית גורפת‘, כדבריה, והוא נשאר שם ביחסים טובים עם כולם. בלב שלם קיבל כמובן מאליו את חייו אלה, נטמע היטב בסביבה החברתית ואימץ בלב שלם את דרישות התקופה. מוריו של הנער השובב לא העלו על דעתם כי מן הפרחח הזה יצא ביום מן הימים אדם מן היישוב. קרוב לוודאי שלא ניבאו לו עתיד מזהיר. לכל היותר, סברו, יהיה בעל מלאכה מיומן שכוחו בידיו.
מיכה ורינה
בקליטת ‘ילדי חוץ‘. אבל ילדיו של אליעזר פרי לא נשלחו לשם כיוון שמשמר העמק השתייך לשומר הצעיר ופרי חשש שילדיו יאבדו שם את הזיקה לתנועה האם). וכך זכו מיכה ורינה לארבע שנות בורות זוהרות. חברת הילדים בגבע הייתה מגובשת וסגורה מאוד, ורווחה בה מה שבעיני רינה הייתה ‘התנשאות נרקיסיסטית‘. מיכה ורינה היו חריגים — ילדי חוץ בלי קרובי משפחה ובלי משפחה מאמצת. אבל בניגוד לילדי החוץ שבאו בעקבותיהם, חוסנם הנפשי הגן עליהם מפני טראומות שלקו בהן ילדי חוץ נודעים מגבע, כמו נורית זרחי ודליה רביקוביץ.
ע ב ג 14
Made with FlippingBook Annual report