מיכה פרי

ב ימים שיבואו יימנה מיכה עם סגל המוסד לעלייה ב‘, שניהל את המאבק בבריטניה המושלת בימים בצי של ספינות סוחר רעועות על סף מכירה לסוחרי גרוטאות. אוניות אלה הוכשרו להובלת אנשים בתנאים לא אנושיים והפליגו אל חופי ארץ ישראל. מסען של ספינות אחדות, שהפליגו מאירופה בזמן המלחמה, נסתיים בטרגדיה. הן טורפדו בצאתן מנמל האם וכל נוסעיהן טבעו. לאחר המלחמה האויב העיקרי של ספינות המעפילים היו המשחתות הבריטיות שארבו להן בים התיכון. ואולם רק מעטות מהן הצליחו להערים על הצי הבריטי ולהגיע לחופי הארץ. רובן נתפסו, הוחרמו והמטען האנושי שלהן הוסע למחנות מעצר בקפריסין או לשטח חסות בריטי באפריקה. אחת מן הספינות הללו, “יציאת אירופה תש“ז“, “אקסודוס“, מסמלת יותר מכל ספינה אחרת את המאבק של המדינה בדרך באמצעות הבריחה וההעפלה, הן משום ייחודו של המאבק שניהלו נוסעי הספינה תחת פיקודם של השליחים מן הארץ, והן בגלל ניסיונם של

, למרות לחצים מדיניים שהפעילו הבריטים. 1947 ביולי 11 - הספינה יצאה לדרך בבוקר ה לא הרחק מפתח הנמל המתינו לה משחתות וסיירת של הצי הצבאי הבריטי, ומפציץ כבד שחג מעליה, ועקבו אחר האונייה במהלך דרכה לארץ ישראל. למעשה כל ההפלגה הייתה בקלפים גלויים כלפי הבריטים. היה ברור לנו שאנחנו לא נימנע מקרב עם הבריטים, וההכנות לקרב בכל המרץ ובכל הרצינות החלו מיד עם היציאה מהנמל. התחלנו לכסות את כל האפשרויות של חדירת בריטים בקפיצה אל האונייה על ידי סגירת כל המעברים ברשתות. הכינונו מחסנים של תחמושת, שהייתה מורכבת מקופסאות שימורים בערמות. הוכנה רשת עם חורים להתזה של שמן רותח על מי שינסה להתקרב אל האונייה, הוכן הגה רזרבי לפעולה עם צוות רזרבי. כשיצאנו לים ראינו שלמעשה אנו כבר מלווים על ידי אוניות קרב, שכמותן הלכה וגדלה, עד שהן הגיעו לשבע אוניות קרב בסופו של דבר...

כעבור שישה ימי מסע עדיין הייתה הספינה רחוקה מחופי ארץ ישראל, אבל הבריטים הכריזו כי היא נכנסה לתחום המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, ופקדו עליה לעצור מיד. בניגוד לכל חוק בינלאומי תקפו הבריטים את הספינה, אבל נתקלו בהתנגדות עזה של המעפילים, שהמטירו עליהם קופסאות שימורים, חלקי מתכת ותפוחי אדמה. בניסיונם להשתלט על הספינה הפעילו הבריטים אלות ונשק חם, בקרב הקשה נהרגו שני מעפילים וימאי יהודי אמריקני, ושלושים נפצעו. שיטת הקרב של הבריטים הייתה מכה חזקה של המשחתות אל הדופן של האונייה שלנו, שכל פעם מערערת את שיווי המשקל של כל מי שעומד על האונייה, ובאותו זמן מגשרים היו קופצים קבוצות-קבוצות על האונייה. הקרב נמשך הרבה יותר מחצי שעה, גם על הגשר עצמו. הם הצליחו אחרי מספר נגיחות להחדיר קבוצה קטנה לתוך גשר הפיקוד, לחדר המפקד. שם גם נהרג אחד המלחים האמריקאים אצלנו. אנחנו למעשה סגרנו עליהם, ניתקנו

הבריטים להחזיר פליטי שואה לארץ שממנה יצאו — גרמניה. ב“יציאת אירופה תש“ז“ היה מיכה סגנו של יוסף הראל, מפקד האונייה. מטעם זה ייוחד לה כאן תיאור מפורט יותר, עיקרו מפי מיכה. מכל ספינות המעפילים בארבע-עשרה שנות ההעפלה, תפסה הספינה “יציאת אירופה תש“ז“ מקום מרכזי ושמה נודע ברבים. את הספינה רכשו אנשי המוסד לעלייה בארצות הברית. Exodus 1947 שמה הסמלי, “יציאת אירופה תש“ז“ ובלועזית ניתן לה בעקבות השם של ספר שמות בתרגום השבעים, המספר על יציאת מצרים בימי משה רבנו. ארבעת אלפים וחמש מאות המעפילים הובאו לנמל סט בדרום צרפת, שם הכינו אותם אנשי המוסד לעלייה. סיפר מיכה: קיבלנו מספר מחנות, ובמחנות האלה היינו צריכים להכין את האנשים לעלייה. תפקידנו במחנות היה ליצור מהמסה הגדולה של אנשים קבוצות מאורגנות של כשלושים איש בכל קבוצה, ולמנות לה ראש... לכל אחד הותר לעלות עם משא

כתבה ב“דבר השבוע“

את ההגה הקדמי, אייק (רב החובל יצחק אהרונוביץ‘ איש הפלוגה הימית של הפלמ“ח) המשיך לנהוג את האונייה עם מספר נהגים בהגה האחורי. אנחנו החזקנו אותם למעשה סגורים ובמצב של התקפה מתמדת בתוך תא הפיקוד של האונייה בגשר העליון. מרבית האנשים למעשה יצאו מכלל פעולה תכף בשניות הראשונות בגלל הגז, האש והזעזועים החזקים. היללות התחילו באונייה בגלל השברים שנבקעו ומיים שהתחילו לחדור לאונייה. הבחורים שלנו, צוות הישראלים והאמריקאים, נחלקו לשליטה על האנשים, להגנה על האונייה מבפנים מפני המים, להוצאת המים, לבדיקת האונייה, לניווטה ותמרונה בין כל המשחתות... בתוך הקרב הצליחו אנגלים לעלות על סירות שאנחנו הכנו לנחיתה.

של קילוגרמים אחדים, שקולים ובדוקים, וזו לא הייתה פרשה קלה, כי אנשים באו עם משא כבד ולא רצו להיפרד מהחפצים האישיים שהיו עמם בכל הנדודים באירופה. בכל זאת הגענו לכך, שכל אחד עלה על האונייה רק עם המשא המותר בילקוט גב... ההסדר עם הצרפתים היה שלכל אחד מהעולים תהיה תעודת עלייה לאחת מארצות דרום אמריקה. לשם כך היה צריך לצלם כל אחד מהעולים, להכין לו תעודה, לשלוח את זה למשרד הצרפתי, לקבל בחזרה וכולי. לשם כך היה גיוס כללי של הצלמים במרסיי. הדברים עמדו במבחן. לא היו בעיות, לא בעלייה על המכוניות, לא בעלייה על האונייה, לא בנסיעה — הכול היה מאורגן ומסודר למופת.

דוס ו ס ק א 24