מיכה פרי

גיבורי תל גיבורים

אלף הלירות, וכי האדריכלים קיבלו את הכסף בשטר 30 של משרד האוצר כבר החזיר את סילוקין של הממשלה“ — הצהיר הסניגור. הצטרף אליו פרקליטו של הנאשם שפיגל, עו“ד ארווין שימרון, שטען כי “עובדת אי-הצגת כל המוצגים על-ידי התביעה עוברת כחוט-השני במשפט זה“. המהנדס פרי אישר בחקירה הנגדית כי המשטרה התקינה “איזו שהם חוטים“ בתוך משרד האדריכלים “רכטר זרחי ופרי“ בציינו שהדבר נודע לו רק כאשר האביזרים נלקחו בחזרה על ידי המשטרה. העד עצמו לא ידע מתי הותקנה מערכת האזנה בתוך המשרד, אך הוא מניח בינואר. 15- כי הדבר קרה לפני ה עדות משה זרחי אחריה פתח בעדותו עד התביעה המרכזי, האדריכל משה זרחי. מר זרחי מסר כי הוצג לפני , בטכס פתיחת בית החולים מאיר בכפר-סבא, 1962 סגן שר הבריאות, מר יצחק רפאל, בסוף שתוכנן על ידי משרדו. מר זרחי ציין כי הוצג לפני סגן השר על ידי סגן המנכ“ל, ד“ר יהושע כהן. כעבור זמן מסויים ביקש העד להתקשר עם מר רפאל בקשר להצעת משרד האדריכלים לתיכנון בית החולים בתל-גיבורים. כתוצאה מכך נקבעה לו פגישה עם הנאשם שפיגל סגן המנכ“ל אז, במשרד הבריאות בקריה בתל-אביב. מר זרחי תיאר את פגישתו עם שפיגל כ“פגישת היכרות“. “יראוני אמר לי, בין היתר, כי מסירת עבודת התכנון בתל-גיבורים מותנית במתת כסף“ — סיפר העד בציינו כי שיחתו עם יראוני היתה “מעורפלת“, ולא דובר בה “למי יש לתת ומה“, פרט לזה שהוזכרה המילה “תרומה“ והסכום של כמאה אלף ל“י. היום ימשיך מר זרחי בעדותו. 1963 למא י 12 “הארץ “ אתמ ו ל ו מח ר הצדדים החיוביים בפרשת תל גיבורים מאת שבתי טבת דומה כי חקירת פרשת השוחד בבניית בית החולים בתל גיבורים הצעידה אותנו קדימה בדרך הטובה. זו התחילה בכך שהאדריכלים משה זרחי ויעקב רכטר והמהנדס מיכה פרי מצאו מיליון ל“י) מתנגש 30- שהשוחד הנדרש מהם והמבטיח להם את העבודה הגדולה (בניה ב עם מצפונם. הם שגרמו לחקירה בפרשה, במוסרם על כך למשטרה. זמן מה נדמה כי שלושה אזרחים טובים אלה אינם זוכים לאהדה מבתי המשפט. הערכאה הראשונה שחקרה את הפרשה הרשתה לעורכי-הדין של הנאשמים לחקור את זרחי, רכטר ופרי כמו היו הם שנמצא פגם במעשיהם. המסע שלהם בערכאה הראשונה היה כה מפרך, עד שהיה חשש שאזרחים אחרים יחששו ללכת בעקבותיהם, שמא יפול גם בחלקם תפקיד כה קשה. אף על פי כן, עם האישור של בית המשפט העליון לגזרי הדין שהוחמרו בבית המשפט המחוזי נוכחנו כי יש תקוה למצפון אזרחי בישראל ומותר להניח כי יימצאו לנו, אם נצטרך, עוד שומרי ציבור כזרחי, רכטר ופרי (אשר בגלל יושרם, דרך אגב, הפסידו את בניית בית החולים). 1965 א ו קט ו בר 5

1966 י נ ו אר 5 מאת שבת י טבת בימים אלה מגיעה לסיומה תחרות האדריכלים על התכניות לבניית בית החולים הממשלתי בתל גיבורים. בפרס הראשון זכה אריה שרון, בפרס השני רכטר-זרחי-פרי ובשלישי יסקי- אלכסנדרוני. במידה רבה מלמדות אותנו תוצעות התחרות הזאת מה רבה התועלת שהביאו לנו יעקב רכטר, משה זרחי ומיכה פרי כאשר זימנו את המשטרה למנוע שוחד. הן לוא הסכימו אז רכטר, זרחי ופרי לעשות כמבוקש מהם, לשים יד לפה, היו הם הבונים את בית החולים. כפי שאנו יודעים היום היה בית החולים נבנה לא בתכנון הטוב ביותר האפשרי בישראל, אלא בתכנון פחות כלשהו ממנו. עתה, בגלל התחרות שהם עצמם גרמו לקיומה, זכה בעבודה הגדולה משרדו של אריה שרון, אדריכל רב נסיון ורב כשרון. המרפאות ובתי החולים של קופת חולים ברחוב זמנהוף, בבילינסון ובאילת נבנו לפי תכניות של משרדו ובית החולים העירוני איכילוב נבנה לפי תכנונו, לבד מבניני ציבור רבים אחרים. גם האדריכלים רכטר-זרחי-פרי מצטיינים בנסיון ובכשרון של בניית בתי חולים ובנינים ציבוריים, היכל התרבות בתל-אביב, בניני האומה בירשלים, בית החולים על-שם אליעזר קפלן ועוד נבנו לפי תכנון שנעשה במשרדם. התחרות היתה, איפוא, הדוקה ויתכן מאוד כי ההבדל האיכותי בין שתי התכניות הוא פעוט. מכל מקום תחרות היא תחרות, והזוכה הוא הטוב ביותר. כך, ביושרם האישי ובתחושת האחריות האזרחית שלהם מסרו רכטר, זרחי ופרי עבודה גדולה, החשובה להם הן מהבחינה הכספית הן מבחינת היוקרה, לתחרות ולאדריכל אחר, שוה להם מבחינות רבות. יהיו האומרים כי רכטר, זרחי ופרי אינם ראויים לציון מיוחד, וכי עשו חובה אלמנטרית, וכי מילוי חובה כזאת אינו עילה לפרס או לציון. כמו מברכים כל מי שמשלם את מסי העיריה במועד. כל אדם שמציעים לו עסקי שוחד חייב להודיע על כך לשלטונות, ומשום כך אין במעשה שלהם שום דבר הראוי לציון. חבל כי אין המצב הזה שורר בישראל, ומדי פעם אנו נדרשים להודות יותר ויותר לממלאים באמת חובה אלמנטרית. אמנם ענין מסי העיריה אינו נושא לשבחים, אבל שמירת הנקיון בעיר, ישיבה שקטה באולם ציבורי, שמירת השקט, בעיקר בערבי שבת ובבקרי שבת, אלה חובות אלמנטריות שפוחתים הממלאים אותן. כשלעצמי, הייתי ברצון מעניק פרסים לחנויות שאינן שופכות את זוהמתן לרחוב, לחנוונים שאינם זורקים למגרשים הריקים את קופסאות השימורים המיושנות ולקבלני המשנה שאינם מטילים את פסולת הבניה בין עצי הגדר. עולם העסקים הרבה יותר מחוכם ומסובך מאשר שמירת הנקיון והשקט בעיר, ובעולם זה לא תמיד נראית החובה האלמנטרים גזורה וברורה. קשה לומר כי האדריכל שבאים ומציעים לו עבודה גדולה מאוד והוא אומר, בשום פנים ואופן לא, על עבודה כה גדולה יש לקיים תחרות, רק ממלא חובה אלמנטרית. דומה כי אדריכל כזה צריך להיות אביר קרוב מאוד לדון קישוט. אבל לא פחות קשה לתאר מצב בו מתן טובות הנאה וכספים אינם נקראים בבירור ‘שוחד‘ אלא תרומה, כפי שנקראו הכספים תוך מהלך משפט תל גיבורים, ושוב האדריכל הקורא לדברים בשמם ומסרב להיות שותף לעבירה, אינו האדריכל השכיח, בכך שהוא אזרח בין אזרחים ולאחרונה אין ישראל מצטיינת בתשוקה לנקיון כפיים. לא, רכטר, זרחי ופרי חרגו הרבה מהמקובל, ואנו צריכים להרגיש עצמנו חייבים להם בעד תרומתם הגדולה לנקיון כפיים, אישי וציבורי. מבחינות רבות המעשה שעשו בהודיעם למשטרה על כונת השוחד הוא קרן אור וצריך לשמח כל מי שרוצה לטהר את החברה בישראל.

ורים - כתבות ב י ל ג ת 39