מיכה פרי

את מיטב אונו, זמנו, כישרונו וכמובן הכול בהתנדבות, ומסירותו מוצאת הד בקרב תורמים שונים, אישים ומוסדות, והם נרתמו למשימה וסייעו לו, לאחר שנים של עבודה מסורה, להקים את הבניין המפואר ואת תוכנו המרגש — לא היה מאושר ממנו כשזכה לראות את בית הפלמ“ח עומד על תלו. בקרב עמיתיו היה מיכה מקובל כמהנדס-אמן. כתב שותפו ש. רבין: “בקרב ציבור מהנדסי הבניין, אחדים מפרשים את מקצועם כצורת אמנות מקבילה, נפרדת מהאדריכלות. האסתטיקה ההנדסית המודרנית נולדה יחד עם המהפכה התעשייתית מתוך האתגר שהעמידו החומרים החדשים: הפלדה התעשייתית והבטון המזוין. מהנדסים אלה, שהבחינו בחשיבות האסתטית של המבנה הנושא הם גם הטובים מבחינה המקצועית. שתי המאות האחרונות ידעו גלריה נכבדה מאוד של מהנדסים שבעבודותיהם משתלבים הביטויים האסתטיים בפתרונות טכניים חדשניים ונועזים. אחדים מהם יצרו צורות חדשות לבדם, ואחרים יצרו בצוותא עם אדריכלים. “שלושה עקרונות אידיאולוגיים לאמנות הנדסת הבניין: יעילות, כלכליות ). היעילות היא חיפוש אחרי גבולות החומר: בניית מבנים ELEGANCE וקלילות ( עם מפתחים הולכים וגדלים, פיתוח צורות חדשות, עמודים יותר ויותר גבוהים ושימוש בחומרים חזקים יותר — היעילות והקלילות מבקשים להשיג את המרב מהחומר. אך לא רק שימוש מושכל בחומר, גם השימוש המושכל במשאבים הוא חלק מאומנותו של המהנדס. אין לדעת כמה יצירות הנדסיות הוחמצו היות

אי-אפשר לפסוח על סדרת פעילויות שמיכה היה הרוח החיה בהן: סימון ושילוט של אתרי הפלמ“ח בארץ ובראשם אנדרטת חטיבת הנגב; חיבור והדפסה של חוברות הדרכה על פעילות חטיבות הפלמ“ח; חברות פעילה בהנהלת מכון גלילי לתולדות ההגנה; ארגון והפעלה של כנסי פלמ“ח בשנות התשעים וארגון מפגשים מושגים 1,200 של מפקדי הפלמ“ח; בסיוע לכתיבת ההיסטוריה של הפלמ“ח בהכנת על כל האירועים החשובים של הפלמ“ח על יחידותיו המקצועיות, פלוגותיו הראשונות, גדודי הפלמ“ח וכמובן מלחמת העצמאות והמאבק בבריטים עוד לפני המלחמה; הפעולות למיניהן ומפעל ההעפלה ההמוני וכן מפעל ההתיישבות של יחידות הפלמ“ח באזורים השונים בארץ. מיכה כיהן כיו“ר ועדת הפרוגרמה אשר גיבשה סופית את התפיסה הייחודית של מוזאון הפלמ“ח בדמות חוויה בפלמ“ח, דמויות של הפלמ“חניקים (לא מוצגים), אמצעים אלקטרוניים ואחרים לגירוי כל חושי המבקר וכמובן קביעת סדר העדיפויות בבחירת נושאי התצוגה. הוא היה אחד מתוך צוות מסור, מתנדב ופעיל אך משכמו ומעלה. “בהקמת בית הפלמ“ח, אמר לובה אליאב, מיכה דרש מעצמו ומחבריו תכנון אדריכלי והנדסי ללא פגם וללא פשרות, אך בה בשעה הוא שימש ‘מגשר‘ ‘ומפשר‘ בין עמדות שונות, בין אישים התובעים את זכויותיהם ובין אינטרסים מנוגדים“. בהקמת הגלעד המפואר הזה ראה מיכה כעין מטרת-על ושיא. הוא הקדיש למפעל

“ח מ פל ה ית ב 54