גושפרתה - גיליון 945

'

בלב העניינים

בוא נדבר על הציור. איך זה התחיל? ”כילד, נתנו לי נייר ועפרונות כדי שאעסיק את עצמי, וכבר בגיל ארבע שכבתי על הרצפה וציירתי. בגיל שמונה, אחת מבנות המשפחה זיהתה את כישרון הציור שלי והתחלתי ללכת ללימודי ערב. משם נשלחתי לבית ספר לאומנות, ממנו ברחתי

,'93 תערוכה במוזיאון רמת גן בשנת התקשורת רצתה להתייחס לאירוע כאל אירוע פוליטי. שאלו אותי על כך בתוכנית בערוץ הראשון ושאלתי אותם בתגובה אם הם רואים איזושהי פוליטיקה בתמונות של ארץ ישראל. אחר כך שאלו את גרבוז אם הוא רוצה לבקר בתערוכה והתשובה שלו הייתה ”אני לא בא כי זאת תערוכה פוליטית."

" אומנות

, קצת לפני העלייה ארצה. ברחתי כי 14 בגיל הכל היה שם יבש וטכני. מאז לא למדתי אף פעם באופן מסודר. כשהגעתי לארץ לא ציירתי במשך שנה, עד שהאור הירושלמי שוב משך אותי אל הכן והצבעים. מאז המשכתי לצייר אבל רוב הזמן הייתי עסוק בהעברת סיורים ברחבי הארץ והקמת מוזיאון ’בית הדסה'. משנות התשעים התמסרתי לציור כמעט לחלוטין. מאז אני מצייר כשני ציורים בשבוע וכמאה תמונות בשנה." לרוב, כשאנחנו מדמיינים צייר אנחנו חושבים על אדם שמציב את הכן ומתיישב מול השקיעה. שמואל מסביר לי שאצלו זה לא כך בגלל שלדבריו לשמש יש 'הרגל מגונה' לזוז יותר מדי בכמה שעות. הציורים של שמואל מתכתבים עם כישרון אמנותי נוסף שלו, שהוא הצילום. שמואל מצלם אלפי תמונות בשבוע, שלפיהן הוא יוצר מאוחר יותר את ציוריו. מאז אותו שיטוט ראשון בירושלים, הוא מרבה להסתובב במשך שעות בסמטאותיה של העיר, תופס רגעים מיוחדים בעין העדשה ואחר כך מעביר אותם לבד הציור. איך מתעוררת אצלך ההשראה? ”איך זה קורה, אני לא ממש יודע. אני כל הזמן הולך ומסתכל, ופתאום אני פשוט רואה את התמונה מול עיניי. עניין נוסף הוא שהרבה פעמים לאופי הציור יש מקור השראה מכיוון אחר מהמקובל. יחסי אור וצל, לדוגמה, או גוונים מסוימים שאני רואה בתמונה מ"נשיונל ג'יאוגרפיק" נכנסים בסופו של דבר אל הציור שלי. שמואל מראה לי את התמונה האחרונה שצייר - רחוב אגריפס בשעות הבוקר. אחרי שהוא מראה לי מקבץ מדהים מהציורים האחרונים שלו, אני מנסה להבין כיצד היה מגדיר את הזרם האמנותי אליו הוא משתייך, אבל הוא מסרב לתת תשובה מדויקת. אין לו מושג, לטענתו. בסופו של דבר אנחנו מתפשרים על משהו שנע בין אימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם וריאליזם. איך אתה מתייחס לאומנות

איך ההתקדמות הטכנולוגית משפיעה על עולם הציור שלך? ”חוץ מלצייר באמצעות המחשב, שזה דבר שכנראה לא שייך לדור שלי, אני שמח בזה מאד. התנהל דיון האם הצילום דחק את 19- במאה ה הציור וכדומה, ובסוף כולנו מבינים שהדברים האלה מתקיימים במקביל. בדיוק כמו שהקולנוע לא הרג את התיאטרון, אלא פתח אפיקים חדשים לתרבות. דמיין איך היה נראה ”פארק היורה" בתיאטרון... לכל דור יש את ההתפתחות שלו. בשביל אדם כמוני, שמצלם אלפי תמונות בחודש, הצילום הדיגיטלי הוא ממש נהדר וקשה לי לדמיין את עצמי מסתדר בלעדיו. אין את הפחד שהתמונות יהרסו, אפשר לערוך את התמונות ברגע ולסדר אותן בקלות, ובסוף הן נראות גם הרבה יותר טוב על המסך מאשר באלבום. נוסף לכל זה, אני חבר בפייסבוק של אנשים. כמה אנשים יכולים בבת 4000- יותר מ אחת להצטופף אצלי בבית ולהסתכל בציור שלי לעומת המאות שעושים את זה בלחיצת כפתור בפייסבוק?" יש לך עצה לאומן מתחיל? ”אני לא יודע, אני לא יכול לשים את עצמי במקום של ”מאסטרו". מה שאני כן יכול לומר הוא, שאם אדם רוצה להתפתח באופן עצמאי ולפתח את האמירה שלו - בשלב כלשהו חייב הוא להפסיק ללמוד." איפה אתה רוצה לראות את עצמך עוד עשר שנים? . פעם אמרו על אנשים 64 ”בחיים. אני כבר בן שמתו בגילי שהם הגיעו ”לזקנה מופלגת". ברוך השם עברתי די הרבה, בתקופות מסוימות לא מעט כדורים חלפו לידי. יש לי כל הזמן חלומות חדשים לציורים וצילומים. אני חולם שיחזור אלי כושר ההליכה שהיה לי פעם, ושכזה יקרה בעזרת ה' גם הכרס תיעלם."

מודרנית זה דבר משעמם נורא, ואנשים פשוט מתביישים להגיד שזה משעמם אותם

מודרנית? ”אומנות מודרנית היא בעייתית. אתה מקשקש כל מיני דברים על הבד וחושב שהמצאת שפה משלך ושבני אדם אמורים להבין את זה. אני אומר – לא, אתה עדיין צריך לדבר בשפה של רוב בני האדם. אומנות מודרנית זה דבר משעמם נורא, ואנשים פשוט מתביישים להגיד שזה משעמם אותם ושהם לא מבינים. מישהו צריך לומר -המלך הוא עירום. אני אפילו חושב שזה יוצא מגדר אומנות." אתה מרגיש שהתרבות הרוסית תרמה לאומנות שלך? ”כן. גם הספרות הרוסית שהיא עצומה בהיקפה, וגם ההליכה למוזיאונים ולמוסדות תרבות. בכלל, התרבות הרוסית-אירופאית היא זו שמרכיבה את העולם האומנותי שלי. אני נורא אוהב את המסורת האמנותית הסינית-יפנית, אבל אני לא חי בתוכה, זאת לא המסורת שלי. כנראה שנולדנו לתוך עולם מסוים ובתוכו אנחנו יוצרים. יותר מעניינת אותי השאלה מהי אומנות יהודית: האם זו אומנות שנעשתה בידי יהודים או שנעשתה על נושאים יהודיים." נתקלת אי פעם ביחס עוין לאומנות שלך בגלל חברון? ”כשגאולה כהן סידרה לאומני קריית ארבע

|

20

פרתה גוש מבית