גושפרתה - גיליון 945

היישוב שלי מסע גו

| שוקי שריר ונדב פרנקל, בשיתוף בית ספר אורות עציון ובית ספר שדה כפר עציון |

סדרת ראשונים בהר - מייסדי גוש עציון

סדרה חדשה על המקומות המרתקים ביותר שנמצאים ממש מולנו. על המייסדים, הסיפורים, התקוות והמלחמה העיקשת לנטוע כאן יתד. סדרת ראשונים בהר- ראשונה לספר את סיפור הגוש במלואו.

ראש וראשון - מגדל עדר

והשפלה, ובהמשך גם בעמק יזרעאל. היכן החלוצים לא התיישבו? כמובן בנגב הצחיח )וסליחה מהדרומיים שבינינו( וגם ברכס ההר המרכזי של ארץ ישראל. קשה להבין מדוע ”הופקר" המקום – הרי רכס ההר המרכזי של יהודה ושומרון היה מקום חשוב בהיסטוריה של עמנו. אם נשים את סיפורי התנ"ך על מפה גאוגרפית, נגלה שחלקם הגדול התרחש כאן, באותו מרחב ההררי שנקרא כיום יהודה ושומרון. גם הממלכה החשמונאית פעלה כאן, ומעניין לגלות שדווקא באזורי המישור חיו בתקופות הקדומות גויים כמו כנענים פלישתים ויוונים. אז מה הוביל למהפך? התשובה לכך מפתיעה: בניגוד לאינטואיציה הרווחת, ההתיישבות הציונית לא הייתה תלויה בענייני ביטחון, אלא דווקא בענייני חקלאות. העולים החליטו לא רק ליישב את הארץ, אלא גם להפוך את העם היהודי לעם עובד אדמה. וחקלאות הרי מתפתחת באזור מישורי- במקום שבו האדמה רבה וישרה והמעיינות רבים. גידולים לא צומחים בקלות בהרי טרשים שמעיינותיהם דלים. כך הפך ההר מאזור ההתיישבות היהודי העיקרי בימי קדם )כפי שהעידו עלינו הארמים ”אלוהי הרים אלוהיהם" ]מלכים א', כ'[(, לאזור הנמצא בשולי מפת ההתיישבות החדשה. אמנם קמו כאן יישובים: מוצא, הר טוב, קריית ענבים ועטרות- אבל הם היו מועטים וקטנים. דוד בן גוריון, אז יושב ראש הסוכנות היהודית, הבין את הסכנה שנוצרת מההימנעות מהתיישבות בהר: ”ירושלים אינה רק נקודה יישובית מרכזית – ירושלים היא סמל היסטורי עולמי שאין ערוך לו. על-פי עמדתנו בעיר זו ניבחן בשורה הראשונה בעיני העם היהודי ובעיני העולם הגדול. לאושרנו, קרה נס היסטורי ונוצר רוב עברי בירושלים. אולם עמדותינו הרופפות בעיר זו אינן הולמות את ערכה ההיסטורי והפוליטי של בירת ארצנו... לא ייתכן שהיישוב העברי הירושלמי יהא תלוי במחייתו רק מכפרים לא-יהודיים בסביבה… כבודנו הלאומי ועניינינו החיוניים מחייבים... להקיף את העיר בשרשרת של שכונות עובדים ויישובים חקלאיים שיספקו ליישובה היהודי כל

מי שיטייל היום בגוש עציון יראה יישובים פורחים, מוסדות חינוך, פארקים, אתרי מורשת וטבע. חיים שלמים של רבבות בני אדם. יגאל אלון כתב- ”עם שאינו יודע את עברו- ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", והדבר נכון גם ביחס למקום בו אנו חיים. בסדרת הכתבות הבאה נשתתף בחוויותיהם של מקימי יישובי גוש עציון בעת החדשה. אנו מקווים שהסדרה תלמד אותנו יותר על המקום שבו אנו חיים, על הראשונים ועל הקווים שהתוו. בסיומה של כל כתבה ננסה גם להאיר ’נקודה בנוף' שבה ניתן לסייר היום בעקבות אותם ראשונים. נתחיל דווקא מאמצע הסיפור: בליל הושענא רבה של שנת תרפ"ז יצאו מספר יהודים מהיישוב הישן בירושלים, ואחד מהם היה הרב מנחם כשר. הרב היה יליד וורשה וחסיד גור שעמד בראש ישיבת ’שפת אמת' בירושלים. הרב כשר הוציא לאור את אחד מהמפעלים התורניים הגדולים בדורות האחרונים - הסדרה- ”תורה שלמה". נחזור לסיפור: באותו ליל הושענא רבה התאספו, יחד עם אנשי היישוב, ערביים מתושבי הסביבה ונאספו לצריף בסביבות צומת גוש עציון של ימינו. ההיסטוריה עמדה להיכתב באותה שעה. היהודים הירושלמים הקפידו שאף אחד מהערבים לא ייצא החוצה, זאת כדי לבצע באופן מדויק את תהליך רכישת האדמות באזור צומת שנים ארוכות, מאז 1800 הגוש של ימינו. לאחר סיומו העגום של מרד בר כוכבא, עמדה קבוצת יהודים לרכוש אדמה בשטח שבין ירושלים לחברון! מה הביא את אותם אנשים לרכוש כאן חלקת אדמה? נחזור מעט אחורה- אל ראשית ההתיישבות הציונית בארץ.

1800 לאחר שנים ארוכות,

מאז סיומו העגום של מרד בר

כוכבא, עמדה קבוצת יהודים לרכוש אדמה בשטח שבין ירושלים לחברון!

לא עולים ההרה!

ציונים ראשונים החלו להגיע 19- בסוף המאה ה לארץ ישראל. מושבות עלו על האדמה ופרחו ובהמשך נוסדו גם קיבוצים ומושבים. הארץ התעוררה לתחייה. אבל אליה וקוץ בה - אותם

חלוצים ראשונים החלו לתקוע יתד דווקא באזורים מסוימים ולא באזורים אחרים. מפת ההתיישבות היהודית התמקדה במה שנקרא אז ההתיישבותית": עמקי הצפון, מישור החוף N"- ה

<<

|

24

פרתה גוש מבית