גושפרתה - גיליון 949

היישוב שלי מסע גו

| שוקי שריר ונדב פרנקל, בשיתוף בית ספר אורות עציון ובית ספר שדה כפר עציון |

סדרת ראשונים בהר - מייסדי גוש עציון

סדרה חדשה על המקומות המרתקים ביותר שנמצאים ממש מולנו. על המייסדים, הסיפורים, התקוות והמלחמה העיקשת לנטוע כאן יתד. סדרת ראשונים בהר- ראשונה לספר את סיפור הגוש במלואו.

מגדל עדר -

(. חלק מהמתיישבים, 1927) אלה שלא ידעו ששלג עלול לרדת באזור זה, חשבו שמן יורד מהשמיים, וקבוצת אנשים אף התכנסה בבית הכנסת מתוך חרדה שהנה, המבול חוזר. הקשר בין היישוב לשאר חלקי הארץ ניתק, ולמשך כמה שבועות נוצר מצב של אין יוצא ואין בא. באחת משבתות השלג התברר כי אחת מנשות המקום, גברת שרה שמחי, כורעת ללדת. המיילדת רצה אל צריף היולדת,

חלק שני

בחלק הקודם ניסינו להבין מדוע נמנעה התנועה הציונית מהתיישבות בהר. דיברנו על פועלה של אגודת ’זיכרון דוד' שניסתה לרכוש קרקעות בין ירושלים וחברון, והכרנו את הנפשות המרכזיות שפעלו בתוכה. מה מסתתר מתחת ל'רמי לוי'? לאחר כשנתיים של חיפוש

מגדל עדר של פעם

בשיא גודלו של היישוב )חורף תרפ“ז(, היו כאן לא יותר מכמה עשרות בודדות של אנשים אמיצים.

והצליחה להוציא לאוויר העולם את הבת הראשונה בתולדות היישוב: רחל. בעוד המיילדת מטפלת בתינוקת, הכתה רוח חזקה בצריפי היישוב, וחלק גדול מהם, ובתוכם צריף היולדת - נטה ליפול. צריף אחד נותר לעמוד בגאון – היה זה הצריף הגדול )והנעול( שהיה מיועד לתלמידי הישיבה. התושבים התלבטו אם מותר לפרוץ את הצריף בשבת, והחליטו לבסוף שיש לפרוץ אותו משום ש"פיקוח נפש דוחה שבת". הצריף נפרץ על ידי האב הצעיר, יפת שמחי, והשיירה יצאה לדרך מצריף היולדת אל הצריף הפרוץ. הם הלכו בשלג שהגיע עד למעלה מברכיהם, ולפתע ראו שהתינוקת החלה להכחיל. האם, שרה, שנחלשה גם היא עקב הלידה, חשבה בייאושה להשאיר את הבת הקטנה בשלג, אך המיילדת לא ויתרה לה - היא לקחה את התינוקת, שפשפה את עורה ונשפה אוויר חם לתוך ריאותיה. התינוקת החלה לגלות סימני חיים, והמיילדת הצליחה להעביר אותה לצריף. כמה ימים לאחר מכן הגיעו שני ערבים מהכפר ’בית אומר' כשהם רכובים על פרדות, והביאו מעט אספקה ואוכל ליישוב המבודד. סוף והתחלה חדשה מגדל עדר ננטש בזמן מאורעות תרפ"ט - אירועי פרעות אלימים שפרעו ערביי ארץ ישראל כנגד יהודי הארץ. המאורעות פשטו כאש בשדה

מקום התיישבות עבור אנשי העמותה, נמצא המקום - סמוך לצומת הגוש של ימינו. בליל הושענא רבה, שנת תרפ"ז, יצא הרב מנחם כשר יחד עם עורך דין למקום הקנייה. כל עשרת המוכרים נאספו בבית גדול. הדלתות נסגרו על מנת שאף אחד מהמוכרים לא יצא מהבית וכך יבטל את חוקיות המכירה. (, קרה 1927 , בינואר 2) כך, בכ"ח בטבת תרפ"ז המאורע ההיסטורי: ראשוני המתיישבים עלו אל הקרקע. הם התמקמו ליד בריכת המים הבריטית – מה שכיום הוא האזור שמאחורי מתחם ’הפינה החמה'. ליד הבריכה בנו המתיישבים בית כנסת ומקווה טהרה, וממערב לבריכה )היכן שנמצא סניף ’רמי לוי' של ימינו(, בנו מבנים פרטיים למגורים. ההתחלה הייתה מצומצמת: על אף מספרם הגדול של חברי אגודת זיכרון דוד )מעל חברים(, רק מעטים מהם נענו לקריאה 150 ועלו להתיישב במקום. בהמשך הגיעה לאזור קבוצת תלמידים, בחורי ישיבה מירושלים, אך ההתיישבות הייתה עדיין קטנה, ואנשי ’זיכרון דוד' ניסו לחשוב כיצד להגדיל את היישוב במקום. לאחר הקמת האגודה החל נחזור מעט אחורה: יצחק גרינוואלד להסתובב בשכונת הצריפים ברחוב בלפור בתל אביב, שם היו מאוכלסים רבים מעולי תימן. גרינוואלד הציע לעולים להגשים את חלום אבותיהם ולהצטרף ליישוב

העתידי מגדל עדר, שיקום בין ירושלים לחברון. בני משפחת כובאני המורחבת התלהבו מהרעיון ושילמו ממיטב כספם כדי לקנות את הקרקע. ( עלתה המשפחה אל 1927) בחורף תרפ"ז אדמות ’מגדל עדר', אך האכזבה לא איחרה לבוא: המקום היה מקום טרשי ולא ראוי לחקלאות, אלא רק למטעים. גם השלג היורד )שעליו נרחיב בהמשך( הביא את המשפחה לסף שבירה. לאחר כמה חודשים של ניסיונות נטשה משפחת כובאני את מגדל עדר. רק אחד מבני המשפחה, זכריה כובאני, נשאר לשמור על היישוב. כך, בשיא גודלו של היישוב )חורף תרפ"ז(, היו כאן לא יותר מכמה עשרות בודדות של אנשים אמיצים. שלג על עירי אחד הקשיים הבלתי צפויים שעמדו בפני המתיישבים היה השלג הכבד שירד באותה שנה

<<

|

20

פרתה גוש מבית