פנינה רוזנטל

בבית ברחוב יהושע בן-נון התגוררו כמה משפחותשאבא הכיר קודם לכן. אחתמהמשפחות הייתה משפחת פשפיורקה, בני דודים של אימא. הם שכרו דירה בקומה מעלינו וקנו את הדירה בקומת הקרקע כדי לפתוח שם מכולת. לפני שעברנו לתל אביב, נהג אפרים פשפיורקה לבקרנו בכפר גנים. אני זוכר שנעליו היו תמיד מצוחצחות ומבריקות, למרות שעבר בחול לפני שהגיע לבית. אפרים פשפיורקה היה צריך לעבור מסע תלאות בירוקראטי עד שקיבל את האישור לפתיחת המכולת. אחד מלקוחותיו היה הרב לַאו אתו ניהל אפרים ויכוחים תיאולוגיים. רוב בעלי המכולות היו עושים כל מיני ״מונקי ביזנס״ אבל לא אפרים, 34 בתקופת הצנע הוא היה ישר כסרגל. לאחר שאפרים סגר את המכולת, פתח בנו, נחום, משרד במקום. נחום נהג לשתף את אימא בכל מיני אירועים שקרו לו ולאימא נמאס מסיפוריו. אני פגשתי לראשונה את משפחת פשפיורקה בתקופת המאורעות, לפני הקמת המדינה. הם התגוררו ברחוב עמק יזרעאל בתל אביב. נסענו מכפר גנים באוטובוס לתחנה המרכזית הישנה ומשם הלכנו ברגל דרך רחוב אלנבי לרחוב עלייה. ברחוב עלייה הייתה חומה גבוהה שהגנה על העוברים ושבים מפני הערביםשצלפו לאזור זה מיפו. מרחוב עלייה פנינו שמאלה לרחוב עמק יזרעאל ושם היה ביתה של משפחת פשפיורקה. למשפחה היו שלושה ילדים: עמוס, שהיה מבוגר ממני בשנה, נחום ושמוליק שהיו צעירים ממני. כאשר הגענו אליהם, אפרים, אב המשפחה, היה מגויס מזה מספר שבועות ל"הגנה", לשמירה על הגבול בין תל אביב ליפו. היעדרותו העיקה על המשפחה, בעיקר מבחינה כלכלית. עיסוקו של אפרים הייתה בייצור גַפּות לנעליים אותן ייצר בבית מלאכה קטן שהיה באחד מחדרי הבית. בבית זה ראיתי לראשונה כיריים חשמליים, פלא של קידמה שהדהימה אותי. אחרי המלחמה עברה המשפחה לדירה ברחוב יהושע בן-נון. רמת החיים שלנו בתל אביב עלתה על זו שהייתה בכפר גנים והנהנית העיקרית הייתה אימא. זמן קצר לאחר שאבא בנה את הבניין שלנו, הוא בנה בניין נוסף ברחוב, ממול לבניין ). לאחת הדירות בבניין החדש, נכנסו דיירים שבאו מחו"ל ורצו למכור 20 שלנו (יהושע בן נון חלק מהרכוששהביאו איתם. אבא קנה מהם מקרר ג'נרל אלקטריק חשמלי ומכונת כביסה ווסטינגהאוס. שני המוצרים הללו הקלו על עמל יומהשל אימא. היא לא הייתה צריכה לסחוב עוד את גושי הקרח לארגז הקירור ולא הייתה צריכה לטרוח ביום הכביסה המייגע, שבו הייתה נעזרת בכובסת מקצועית. לאחר זמן מה, אבא קנה כיריים חשמליים וכך הייתה גם הקלה במטלת הבישול על הפרימוס. . הונהגה הגבלה על רכישה של מוצרי מזון ומוצרי 1949-1959 צנע – מדיניות קיצוב כלכלי שהנהיגה מדינת ישראל בשנים .34 צריכה. בתחום המזון, שובץ כל אזרח לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי. מטרת המדיניות הייתה לחסוך בהוצאות מטבע חוץ וליצור שער חליפין יציב. הגבלות אלה עודדו יצירתו של "שוק שחור" בו רכשו אנשים מוצרים תמורת כסף (ולא תמורת נקודות). המדינה הקימה מגנוני פיקוח כדי להילחם בשוק השחור. 118