פנינה רוזנטל

פנינה רוזנטל

2

תוכן עניינים

5.......................... פרק ראשון: כאבי יתמות וזכייה באימא חדשה 9............................................................? פרק שני: מי זאת פנינה 35............................................... פרק שלישי: פנינה עולה ארצה 83..................................................... פרק רביעי: משפחה חדשה 111. .............................................. פרק חמישי: עוברים לתל אביב 167.......... פרק שישי: הקשר עם אימא בתקופת השירות הצבאי 187.......................................... פרק שביעי: אימא תומכת מרחוק 193....................................................... פרק שמיני: אימא וסבתא 215..................................................... פרק תשיעי: גלות בברזיל 233. .................................................... פרק עשירי: אימא – הסוף

3

4

1 פרק ראשון כאבי יתמות וזכייה באימא חדשה

יתמות התייתמתי מאימי רבקה ואני בן שלוש וחצי. 1941 בפברואר 8- ב

מטוסים איטלקיים הפציצו את 1940 הייתה זו תקופת מלחמת העולם השנייה. בספטמבר תל אביב, אני והורי, עברנו להתגורר ברעננה בביתם של סבא איצ'ה וסבתא מתוקה, הורי אבי. לאחר זמן מה, הורי חזרו לתל אביב ואילו אני נשארתי ברעננה עד שסכנת המלחמה תחלוף. הורי באו לבקר בסופי שבוע ואני זכיתי לטיפולם החם והאוהב של סבי וסבתי ובעיקר של דודתי אסתר (אחות אבי), שהייתה תלמידת גימנסיה והתגוררה עמנו בבית סבי. מאחר שהמלחמה לא הסתיימה, נשארתי ברעננה ושם החלתי את שנת הגן הראשונה שלי כשאני בן קצת יותר משלוש. בשלב מסוים אימי הפסיקה לבוא לביקורי סוף השבוע, רק אבא בא. המשפחה החמה והאוהבת שהקיפה אותי, הרחיקה ממני את הידיעה המעציבה. נאמר לי שאימא נסעה לאמריקה ותחזור כשהמלחמה תיגמר. הידיעה כי אימא איננה חילחלה בי לאט לאט. עוד כילד בגן הילדים אהבתי להתבונן באטלס של אסתר ולחפש במפות את ישראל ואת אמריקה, מקום הימצאה של אימא. ראיתי שאמריקה נמצאת בצד השני של כדור הארץ. חברי אמרו שאם חופרים עמוק באדמה אפשר להגיע לצד השני של כדור הארץ. פעם חפרתי עם חברים בור עמוק ברחוב וילדה מצאה בתוך הבור החפור סמרטוט. "הנה מושכים את אימא של עמוס מאמריקה", צחקו הילדים והצחוק צרב בנפשי. כולם שמחו, רק אני הייתי עצוב. ידעתי שאימא 1945 במאי 8- כאשר הסתיימה המלחמה ב לא תחזור, אך עדיין קיננה בי תחושה עמומה שאולי תחזור. התגוררתי ברעננה בביתם של סבא וסבתא, מדי פעם הייתי נוסע לתל אביב לפגוש את אבא. באחת הפעמים הלכתי עם אבא ואישה אחת לחוף הים, כאשר הלכה להחליף את בגדיה, שלח אותי אבא לקבל את פניה וללוות אותה אליו. אבא רצה שאפגוש נשים שהיה איתן בידידות וחשב לחיות איתן אך אני לא הגבתי כפי שציפה ואם נהגתי בהן בנימוס, היה זה רק בגלל אהבתי לאבא. אירועים אלה רק חידדו בי את התחושה שאימא איננה. הייתי בן שמונה. ילד קטן ועצוב. . שכנה שנטרה איבה לאבי, הזמינה אותי 17 האמת האכזרית הוטחה בפני כאשר הייתי בן לדירתה ולאחר שהתיישבתי, פתחה ואמרה: "אתה יודע למה אימא שלך התאבדה? בגלל אבא שלך." המילה "התאבדה" רעמה באוזניי. עד אותו רגע, לא ידעתי שאימי התאבדה. חשבתי שהיא מתה.

6

הפגישה הראשונה עם פנינה בתקופה בה גדלתי ברעננה, אבא שהיה עסוק בפרויקטים של בנייה בתל אביב, התגורר בעיר בחדר שכור. מדי פעם היה לוקח אותי אתו לתל אביב ומבלה איתי. הוקרתי את הימים הללו. אבא תמיד העניק להם תוכן מיוחד. כשגדלתי, הייתי נוסע אליו לבדי באוטובוס ואבא היה מקבל את פני בתחנת האוטובוס בתל אביב. ) וישנו בלילה 9 נסעתי לבדי באוטובוס אגד לאבא בתל אביב (הייתי בן 1946 בפוריםשל שנת בחדר השכור שלו. בבוקר הוא הרכיב אותי על אופניו לגן החיות ושם בכניסה עמדו פנינה, זמרה אחייניתה וחנה חברתה של זמרה. זמרה הייתה גדולה ממני בשנתיים וכך גם חברתה. פנינה חייכה אלי ומיד הרגשתי תחושה של קרבה כלפיה. אבא הלך לעבודה ואני הצטרפתי אליהן ובילינו יום נהדר בגן החיות.

כרטיס כניסה לגן החיות בתל-אביב

הכניסה לגן החיות

7

1 של חברת "המעביר" 5 כשסיימנו, נסעתי עם פנינה לתחנה המרכזית באוטובוס מספר ומשם באוטובוס של חברת "אחוד רגב" לפתח –תיקווה. בפינת הרחובות רוטשילד וחובבי ציון ירדנו מהאוטובוס ומשם הלכנו ברגל דרך הוואדי (רחוב טרומפלדור היום) מרחק רב . 2 בחול עד שהגענו לביתה של פנינה בכפר גנים לפנות ערב אבא הצטרף אלינו וכולנו ישנו בביתה של פנינה בכפר גנים. למחרת בבוקר עליתי על גג הבית ומצאתי שם את מנחם ארליך שהיה גר בקומת הקרקע. המפגש הראשון שלנו היה קצת עוין. אני חשבתי שהגג שייך לפנינה, משום שדירתה הייתה מתחת לגג (לא ידעתי שזה יהיה הבית בו אבלה את השנתיים המאושרות של ילדותי) ושאלתי אותו: "מה אתה עושה בבית שלי?" מנחם לא היסס וזרק עלי אבן. לימים נעשה מנחם לחברי הטוב וטעמו של המפגש הראשון נשכח. מאוחר יותר באותו יום חזרתי לרעננה. שבת אחת, תקופה קצרה לאחר המפגש בגן החיות, באו אבא ופנינה לרעננה. הם ישבו בהול, שוחחו ושתו כוס תה. אני שיחקתי עם חברים בחוץ ופתאום אמרתי להם: "אימא שלי חזרה מאמריקה." החברים הטילו ספק ורצו כולם כגוש אחד להציץ לתוך הבית פנימה. הם שרבבו את ראשיהם, הציצו לתוך הבית ובאמת ישבה שם אישה זרה לבושה היטב. הם חזרו בריצה לרחוב, כשהם מאשרים את דברי: "זו אימא של עמוס. היא יושבת עם אבא שלו ושותה תה." תחושת ניצחון אדירה על כל השנים שהציקו לי והקניטו אותי על זה שאין לי אימא, השתחררה בבת אחת. ניצחתי את כל המלעיזים. יש לי אימא. אף אחד לא אמר לי שזאת תהיה אימא שלי, או שהבית בכפר גנים יהיה ביתי, מעין יד עליונה כיוונה אותי לחוש ולומר שזה המקום וזאת האישה שיחזירו לי את האהבה ותחושת השייכות המשפחתית.

כעבור כשנה זכיתי באימא חדשה, פנינה. לאט, לאט, החלה אהבתה למלא את הבור העמוק שבנפשי ולרפא את הכאב שבליבי.

. החברה שקדמה לחברת "דן" בתל אביב והאוטובוסים שלה היו צבועים בצבעי כסף ואדום. 1

בידי חברה "משכנת" שרצתה ליצור שכונת 1926- שכונת כפר גנים נוסדה כיוזמת חקלאות פרטית. היא הוקמה ב .2 גנים מרווחת עבור חקלאים ממעמד הביניים והייתה קשורה לעלייה הרביעית. בתקופת הפרעות של שנות השלושים היוותה השכונה קו מגן דרומי עבור פתח תקווה והונהגה בה חובת שמירה של התושבים. במהלך שנות החמישים יושבו בשכונה עולים חדשים מעיראק ובמהלך שנות השישים נקלטה קבוצה נוספת של דוברי אנגלית. השכונה אוחדה השכונה עם העיר. 1962 שהלכה וגדלה החלה "להיבלע" בתוך פתח תקווה. בשנת

8

פרק שני מי זאת פנינה? 2 9

העיירה ובית ההורים . שמה בפולין היה פרלה (פרלע). 3 בפולין בעיירה דרוהיצ'ין 1905- פנינה גראדוס נולדה ב לפנינה היו שלוש אחיות מבוגרות ממנה שגרו בוורשה. האחות הגדולה שושנה הייתה נשואה ואם לארבעה ילדים: יצחק (איצ'ה), שרה, רחל ולאה. שושנה ומשפחתה ביקרו את המשפחה בדורהיצ'ין בימי הקיץ. שתי אחיות נוספות, טובה ומטל התגוררו גם כן בוורשה. שתי האחיות נרצחו בתקופת השואה ורק בתה של אחת מהן שרדה ועלתה ארצה אחרי המלחמה. פנינה ואחותה הצעירה יעל התגוררו עם ההורים בדרוהיצ'ין.

הרחוב הראשי של העיירה, משמאל לכנסיה, הבית של פנינה

10

(ציור של עמוס) הבית של פנינה ושל סבתא ברכה בפולין

להורים שמואל וברכה גראדוס הייתה חנות לדברי סדקית שנוהלה על ידי האם. האב היה שען ועסק גם בזגגות. פנינה ויעל עזרו לעתים לאימא בחנות. בימי השוק היו מגיעים לעיירה איכרים מכפרי הסביבה עם עגלותיהם ומרכולתם ופוקדים את החנות (שהייתה ממוקמת בפאתי כיכר השוק ובסמוך לכנסיה) במטרה לרכוש או לגנוב מוצרים שונים לביתם. בימים אלה היו פנינה ואחותה משגיחות בשבע עיניים, פן האיכרים יגנבו מהמוצריםשבחנות. פנינה שהייתה בהירת שיער ובעלת הופעה "גויית", הייתה נוסעת לוורשה לקנות את הסחורה לחנות. בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים הייתה אנטישמיות גלויה בפולין. גויים היו מתנכלים ליהודים, בעיקר לבעלי הזקנים והפאותשחזותם היהודית הייתה בולטת.

יהודים – 1,500- ), פולין. בין שתי מלחמות העולם חיו בדרוהיצ'ין כ Podlesye( דרוהיצ'ין - עיירת נפה במחוז פודלסיה .3 כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה וממסחר. בפעילותם הכלכלית הסתייעו יהודי העיר בקופת גמ"ח ובבנק יהודי. בעיר פעלו תלמוד תורה, בית ספר עברי של רשת "תרבות" וסניף של הקולטור ליגע". בספרייה העירונית היו כבשו הסובייטים את דרוהיצ'ין 1939 בספטמבר 25- בין השאר ספרים בעברית וביידיש, וליד הספרייה פעל חוג דרמה. ב , והחלו בשוד רכושם של היהודים ובגיוסם 1941 ביוני 25- והחילו במקום משטר קומוניסטי. הגרמנים כבשו את דרוהיצ'ין ב נרצחו רוב יהודי העיירה בבורות שנחפרו בעיר. 1942 לעבודת הכפייה. בעיירה הוקמו שני גיטאות. באוקטובר

11

ההורים של פנינה

12

נשלטה על ידי רוסיה 1914 . עד 20- העיירה דרוהיצ'ין עברה תהפוכות בתחילת המאה ה הצארית. שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבשה דרוהיצ'ין על ידי הצבא הגרמני. הגרמנים הקימו באזור מוסדות שלטון וחינוך גרמניים. הם פתחו בית ספר גרמני לילדים היהודים בו לימדו את כל המקצועות בגרמנית ואף לימדו בו עברית. כנראה שפנינה רכשה בבית ספר זה את השליטה בשפה הגרמנית וגם את הבסיס לעברית שהתחזק לאחר שהצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". בתקופת הכיבוש הגרמני שנמשך שלוש שנים, נפתחו גם גן עברי ובית ספר עברי והייתה התרחבות משמעותית של הפעילות הציונית. אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, זכתה פולין בעצמאות (לאחר שהייתה שנה למדינות שונות, בעיקר לרוסיה) והעיירה עברה לשלטון פולני. 120 משועבדת במשך מלחמה והאזור נכבששוב על 1919- בשל סכסוכי גבול בין פולין לרוסיה הסובייטית, פרצה ב חזרה פולין לשלוט באזור והמצב התייצב. 1921 ידי הרוסים. רק ב הייתה בדרוהיצ'ין פעילות ציונית. הוקמו בתי ספר של רשת 20 של המאה ה 20 בשנות ה והוקמו סניפים של תנועות נוער ציוניות. 5 ורשת "יבנה" 4 "תרבות" פנינה לא המשיכה בלימודים בגימנסיה המקומית ואחרי לימודי היסוד המשיכה בלימודי הנהלת חשבונות בוורשה. היא סיימה את לימודיה בהצטיינות. כנראה שבתקופה זו התגוררה בביתה של אחת מאחיותיה, שהתגוררו בוורשה. אחותה הצעירה יעל המשיכה אחרי לימודי היסוד ללמוד בגימנסיה המקומית בדרוהיצ'ין.

משפחת גראדוס ליד ביתם בדרוהיצ׳ין, פנינה עומדת משמאל, אחות אחת חסרה

האחיות לבית גראדוס, פנינה יושבת מימין 5

13

תעודת סיום קורס הנהלת חשבונות בהצטיינות

יעל (מימין) עם חברות בוורשה

. תרבות – רשת בתי ספר עבריים ציוניים שפעלה במזרח אירופה 4 בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.

. יבנה – רשת בתי ספר יהודיים ציוניים מטעם תנועת המזרחי, שפעלה 5 בפולין בין שתי מלמת העולם.

14

פעילות ציונית ואהבה ראשונה פנינה נחשפה לפעילות הציונית, הודות לביקורו של אלתר בדרוהיצ'ין. אלתר שנקר היה מראשוני 6 שנקר מסימיאטיץ' בעיירתו סימיאטיץ'. כאשר שהה בדרוהיצ'ין 7 "השומר הצעיר" בשל סחורות שהוביל, סיפר להורי תלמידי בית הספר היסודי על פעילותו בתנועה הציונית והציע לקשור קשרים בין צעירי סימיאטיץ' לבין צעירי דרוהיצ'ין. פנינה הייתה ממארגנות המפגש בעיירתה. המפגש הראשון התקיים בחול המועד סוכות והיה חוויה גדולה לצעירי דרוהיצ'ין. חברי "השומר הצעיר" מסימיאטיץ' לימדו את צעירי דרוהיצ'ין שירים בעברית ואת ריקוד ההורה והדביקו אותם בהתלהבותם מהאידיאולוגיה הציונית והכיסופים לארץ ישראל. הבנים מסימיאטיץ' שהצטרפו ל"שומר הצעיר" היו חסרי השכלה כללית. הם למדו ב"חדר" ואחר כך בישיבה, בניגוד לבנות דרוהיצ'ין שרכשו את השכלתן בבתי ספר כללים וחלקן גם בגימנסיה. איסר ביסטרין, בנו של הרב, ששלט בעברית הן כשפת לימוד ותפילה והן כשפת יום-יום, טען כי העברית צריכה להיות שגורה בפי חברי וחברות "השומר הצעיר". בפגישותיהם הדו-שבועיות היה כל אחד מהחברים והחברות מקריא סיפור בעברית במשך חמש דקות. בתחילה העברית שבפיהם הייתה עילגת, אך

יענקל (משמאל) בחנות האופניים שלו בוורשה

סימיאטיץ' היא עיירה במחוז פודלסיה בצפון-מזרח פולין. העיירה שוכנת על גדת נהר קאמיונקא בקרבת שפכו אל .6 יהודים שהיוו שני שליש מאוכלוסייתה., רובם עסקו במסחר 3,700 נהר הבוג המערבי. עד מלחמת העולם השנייה חיו בה ומלאכה. בעיר פעלו בתי מדרש, בית כנסת וחברת צדקה. כמו כן פעלו בעיירה מפלגות יהודיות ובהן מפלגות ציוניות, אגודת ישראל ותנועות הנוער שלהן. בתחום החינוך פעלו בעיירה ישיבה, בית ספר של רשת "תרבות" וספרייה יהודית. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה סימיטיאץ' על ידי הגרמנים ולאחר כחודש, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עברה ביוני נכבשה על ידי הגרמנים ואילו הקימו בה גיטו. בנובמבר 25 . ב 1941 לידי הסובייטים והייתה תחת שלטונם עד יוני גורשו רוב יהודי הגיטו למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצחו שם. מיעוטם הצליח לקפוץ מהרכבות ולשרוד ביערות 1942 כפרטיזנים. על ידי בני נוער יהודיים שביקשו למצוא דרך חדשה 1913- השומר הצעיר – תנועת הנוער הציונית הראשונה. הוקמה ב 7 חברים 70,000 לחיים בגלות. ראשיתה בגליציה ומשם התפשטה לרחבי פולין ולמדינות אירופה אחרות . ערב השואה מנתה וחברות. עקרונותיה: ציונות, שיתוף והגשמה.

15

במשך הזמן השתרשה השפה בפיהם והם עברו לנהל את כל ענייני הקן בעברית. פנינה יחד עם חברתה ינטה לקחו על עצמן להקים את קן "השומר הצעיר" בדרוהיצ'ין. הקן הוקם בביתה של פנינה והתקיימו בו פעילות שונות: למדו קרוא וכתוב בעברית ולשיר שירים בעברית, הוקמה ספרייה לספרים בעברית והתקיימו ישיבות של "ועד הקרן הקיימת" של "השומר הצעיר". ביתה של פנינה הפך למרכז הפעילויות השונותשל "השומר הצעיר".

פנינה במדי השומר הצעיר

16

הפעילות של "השומר הצעיר" קירבה בין הבנות היהודיות שלמדו בגימנסיה לבין הבחורים היהודים שלמדו בישיבה והצמיחה רומנים שהתבססו על האידיאולוגיה המשותפת ועל הזיקה הטבעית בין בנים לבנות. פנינה אהבה לשיר, אך לא ניחנה בקול ערב. לעתים, כנראה בהחלטה מראש, החברים שרו והפסיקו לפתע את שירתם ורק פנינה המשיכה לשיר. פנינה באה במבוכה והתביישה. הצעירים היו יוצאים לטיולים בסביבות העיירה. אזור אהוב במיוחד נהר הבוג. לעתים היו יוצאים לשייט בנהר ולעתים טיילו על גבעת הטירה המוריקה שמעליו.

יעל (במרכז עם כובע פרווה) עם חברים בפולין, אפל משמאל ושושנה ברושי בחזית. עומדים על הגבעה וצופים בנהר

17

)17 עמוס ליד הנהר בוג בפולין, על הגבעה (באותו המקום בו עמדה פנינה בעמוד

18

פנינהעםחבריםבמדי השומרהצעיר (שנייהמשמאל) בסירהעל נהרהבוג

הדרך לעלייה לגבעה ליד הנהר בוג בדורהיצ'ין

19

1920- גלויה שנשלחה לפנינה ב

כרטיס ברכה לשנה החדשה מאיסר לפנינה

ברכת שנה טובה לפנינה מחברתה רבקה חוט המאחלת בשנה הבאה בארץ ישראל

בפנינה התאהב איסר ביסטרין, בנו של הרב, ומכתביו הרגישים והנוגעים ללב, הכתובים בעברית מליצית ומשלבים ביטויי אהבה ראשונה ואידיאולוגיה ציונית מובאים בהמשך. ממכתביו של איסר לפנינה ניתן להבין שהיו קשרי אהבה בין השניים. איסר ביסטרין היה אהבתה הראשונה של פנינה וכאשר גמלה בליבה ההחלטה לעלות לארץ ישראל, הבטיח לה איסר כי יבוא בעקבותיה.

20

איסר

במכתביו של איסר לפנינה ניכרים רגשותיו העזים כלפיה ורצונו לבנות איתה חיים משותפים בארץ ישראל. אימא ביקשה ממני לשמור את מכתבי האהבה הללו גם לאחר לכתה.

21

דרוהיצין י"ט סיוון תרפ"ה

מחשבות אודות.....

יקירתי, תמיד חשבתי כי אנשים גדולים מבוגרים אינם צריכים לכתוב איש לרעהו מכתבי אהבה, כי למה לכתוב, הלא יכולים לדבר איש לרעהו פה אל פה, הלא יכולים להביע את כל מחשבותיהם את כל שרעפיהם בלי שתדלנות הנייר. אבל בעת האחרונה נוכחתי , כי לא אמת הדבר. אי אפשר להביע במילים את כל המחשבות המתרוצצות במח האדם. כן, יש אנשים בעלי יכולת כזו, אשר פתאום, בנח עליהם רוח אלוהים, הם מתחילים לברוא אימפרוביזציה, אבל הם הינם אמנים גדולים, נביאים, בעלי רוח ולא כל אדם, כל שהינו פשוט זוכה למדרגה גבוהה כזו. ואנחנו האנשים הפשוטים, אם אנו חפצים לתת תמונה נכונה ממחשבותינו, צריכים אנו לחשוב קודם ואחר כך לדבר, כדי למצוא את המילה היותר נכונה, את המושג היותר נאמן. אינני חפץ לכתוב לך, יקירתי, כי אני אוהב אותך, כי יקרה את לי. חושבתני כי את כל הדברים האלה את יודעת בלעדינו. חפץ אני רק לחדש את זיכרונות הרגשיים המעטים שבילינו יחד, זיכרונות השעה הקטנה כשבפעם הראשונה נפגשו שפתותינו יחד בנשיקה מתוקה וממושכת. התזכרי, יקירתי, איך ישבנו אז שלובי יד וזרוע אחד אצל חברו, איך לחצתי בחזקה ואהבה רבה אותך אל חזי והרגשתי שאת מתקרבת אלי יותר ויותר עד שראשך היפה נח על כתפי, אני הבטתי עליך והנה, אינני יודע איך נעשה הדבר ואיך העזתי דבר זה לעשות – פתאום נפגשו שפתותינו בנשיקהעזה וחמה: התזכרי, יקירתי, איךלחצתאתראשי אלליבך ושפתיך בידיך הרכות והעדינות ואני, את היד הזו שלחצה את ראשי כיסיתי בנשיקות ובלטיפות? התזכרי, יקירתי, איך רעדתי אז בכל גופי וכששאלת על הסיבה, אמרתי, כי רועד אני מקור? אבל הלא לא אחת היה הדבר הזה: רעדתי לא מקור כ"א מרוב אושר, מרוב שמחה. התזכרי, יקירתי, את כל זאת? חושבני שאת זוכרת, שהדברים האלה עוד עצורים במוחך, אבל בכל זאת בבקשה מאד חדשי את הזיכרונות האלה מעת לעת... ולמה אני כותב לך את כל זאת? אינני חפץ לקבל עלי בנוגע לך שום התחייבויות וכמובן אינני גם להטיל התחייבויות. אבל בעוד שלושה ימים את נוסעת לארץ, שם תסבלי בוודאי הרבה, שם יהיו לך בוודאי רשמים כאלה, שתתייאשי מן העולם ושהאנשים ימאסו עליך מאד. חפץ אני ומבקש אותך, שתזכרי, שיש איש אחד ואני שמו הנתון לך בכל לבו, הנתון לך בכל נפשו ומאודו, המבקש רק את טובתך, המעלה אותך תמיד על לבו והחי רק עם זיכרונך... ועוד דבר אחד, יקירתי, זכרי, תבוא עת מאמין אני שבעגלא וזמן קריב, שניפגש יחד בארצנו הקדושה, שניפגש לא מתוך משחקים חברתיים, לא מתוך טיולים לבטלה כמו עד עתה, אלא מתוך עבודה, מתוך פולחן עבודה קדושה של בנין הארץ, מתוך עבודה המבריאה את הגוף והנשמה מאד רק אז נלמד לאהוב איש את רעהו , לא אהבת הגוף, לא אהבה התלויה

22

בדבר, שבביטול הדבר סופה להתבטל, כ"א אהבת הרוח, אהבה הבאה מתוך הסתכלות עמוקה בנפשותינו ובנשמותינו, אהבה הבאה מתוך עבודה ויצירה משותפות, אהבה הבאה מתוך דעות ומטרות משותפות. ואז רק אז אהבתנו תהיה עולמית וקיימת וחוזר אני על מה שאמרתי: אינני מקבל שום התחייבויות עלי, אינני מטיל כל התחייבויות עליך, אבל זכרי שיבוא יום וניפגש בארץ, ואז יכולים אנו לקוות, ימלאו שאיפותינו, או לפחות, שאיפתי. רגעים שונים ישנם בחיי אדם , ישם רגעי שמחה ודיצה, רגעי אושר וחדוות יצירה. מהצד השני יש רגעי ייאוש מרים. זכרי, אפוא , אחותנו, תמיד, כי ישנם אנשים אשר לשמע שמך ולזיכרון פניך המאירים דופקים ליבותיהם בחיפזון ומובטחני כי הזיכרונות האלה ישפיעו עליך לטובה. אחים ואחיות יקרים, ישנם בינינו אנשים, אשר בעוד זמן קרוב יתראו עם אחותנו זו בארץ, ישנם אנשים, מתפרדים ורואים אותה עתה בפעם האחרונה אבל בשם כולנו אני אומר לה מעומק ליבותינו "עלי והצליחי", "חזק ואמץ". את זה בערך חפצתי לומר, אבל לא נתנו לי לדבר עברית ודברתי יהודית. התחלתי לדבר בקול צלול וחזק, אבל תוך כדי דיבור נזכרתי כי הנני מתפרד עתה מאחותנו זו היקרה לי ואז ניחר גרוני התחלתי לרעוד ודברתי כמו קול . ינטה התחילה לבכות, כמדומני, שגם רעי היקר צבי גם כן בכה ואני גם כן חפצתי מאד לבכות. כן, אני כותב משום שמוכרח אני לדבר עימך, יקירתי, אבל לדבר אחד אני שואף לפני נסיעתה, שתלחץ אותי אל לבה ותנשקני נשיקה חזקה וממושכת מאד.... אף על פי שאינני יודע מה יהיה אז, אבל לזה אני שואף עתה. יקירתי, סלחי לי על הכתב הזה , משוםשאני עמך חושבני שאני כותב אליך בפעם האחרונה לפני נסיעתך ובכן אני אומר לך להתראות בקרוב והעלי אותי כפעם בפעם על זיכרונך ואם אדע את זאת אמצא בזה תנחומים. חזק ואמץ. שלך איש....... פ"ס קראתי עתה את מכתביך של אתמול ונזכרתי, שצריך אני לבאר לך, מדוע אני מתבייש לדבר עמך. קראת בודאי את המכתבים הקודמים ואת בודאי יודעת, שאני אוהב אותך, שאת יקרה לי מאד, אבל מהצד השני אינני חפץ להתקשר עמך פה באופן רשמי ולקבל עלי או להטיל עליך איזו התחיבות. אני חושב, כי בודאי את מבינה מדוע. ובכן על פי האמת אינני מתבייש, כך בקרבי מתרוצצתמלחמתדעותאו יותר נכון מלחמתהחפץ וההבנה. חפץ אני מאד לדברעמך לומר לךשחייםבלעדיך אינםמושכיםאותי, שיקרה את לי מאד ולשמוע דברים כאלה גםמפיך בנוגע אלי (כמובן אם תחפצי להוציא דברים יקרים כאלה מפיך). אבל מהצד השני אני מבין שכל זמן שאינני איש עומד ברשות עצמו ולא תלוי בדעת אחרים, שכל זמן שאינני עובד בארץ עמך ביחד אסור לי לדבר עמך אודותשאלה זו. ומשום זה אני מרגיש.

23

דרוהיצין כ. סיוון תרפ"ה

מחשבות והרהורים אודות...

יקירתי, כך כ"ד שעות עברו מהעת (שכתבתי) שרשמתי את המחשבות הראשונות והנה חש אנכי נחיצות להביע עוד הפעם את מחשבותיי. כמדומני, שהנחיצות הזו באה מתוך חפץ חזק לדבר עמך, .... פה אל פה, פנים אל פנים, בלי עדים, בלי משגיחים, ושנהיה חופשים בדברינו. אבל משום שאת טרודה, משום שאת מסובבה תמיד רעים, קרובים הבאים להשתעשע עמך בימים האחרונים לשהותך פה, אז אני שופך לכל הפחות את שיחי על הנייר ומתאר אני לעצמי, שאני מדבר עמך. או אולי יגיעו הדברים האלה אליך במשך הזמן. כן, אני חפץ לדבר עמך או אולי אני טועה, אני חפץ רק לבלות בחברתך לחוש את קירבתך בכל חמשת חושי, לאחוז את ידיך בתוך ידי ולחשוב ולחלום. יקירתי, כל כך הרבה אני חושב אודותיך עדשעודף המחשבות נטפו החוצה בתור מילים על הניר, אבל עתה רואה אני כי אין לי מה לכתוב לכן באתי לידי מסקנה, כי לא בסדר חשבתי אודותיך, כ"א תמונתך רוחפת תמיד לנגד עיני והיא היא המזכירה אותי תמיד, כי יש בעולם עלמה טובת מראה טובת לב, המשפיעה עלי כגשם נדיבות עלי אדמה יבשה. יקירתי, כמדומני, שאת יודעת את רוחי ומהלך נפשי: אביר לב אני, או איש שלו עצבים נרגשים, היכול בלי (רגש) התרגשות להביט על התמונה היותר נוראה. אם, למשל, תאמרי לי, "חביבי לך לעזאזל, אינני חפץ לדעת אותך ואת אהבתך", אז לא אבכה לא איילל משתדל להרגיע את רוחי. ובכל זאת כשרואה אני לפעמים את עתידי בלעדיך אז מאוס עלי העולם. אני אינני מתאר לי חיים בלי מטרה. הרי סוף כל סוף צריך קודם לדעת, למה הוא חי. תהיה המטרה טיפשית, שלא כדאי בעדה לחיות ולסבול, אבל מטרה צריכה להיות. ופעמים רבות אני חושב, שאנו היהודים הננו בנוגע לזה עם מאושר, יש לנו מטרה נעלה וגדולה עד מאד, החייאת העם העברי, החייאת שפת הנביאים, החייאת התרבות העברית העתיקה, שיבת בנים לגבולם וכן. ומה קטנות הן ופחותות מכך המטרות שאליהן שואפים, למשל, האנגלים אם נשווה אותן לשאיפות היהודים. אבל יש אשר יתקפני הרוח הרע , היצר הרע השורק תמיד בלב האדם ואורב לנפשו לדברים כאלה הוא מתחיל להסיתני "יהודי שוטה, אתה נבער מדעתו, אתה אומר , שאיש איננו צריך ולא כדאי לחיות כך בשבילו הוא, אלא צריך להקדיש את עצמו בעד עמו" ומי הוא העם, אם לא אנשים כמוך, אשר גם להם לא כדאי לחיות בעדם הם אלא בעד עמם ז"א בעדך ובעד עוד אנשים. והם כדאי בעד כל זה לסבול?" ואז ברגעי ייאוש אלה, בשעה שנשמתי מפרפרת בין העבר והעתיד, בין החיים והמוות, בין ההווה....., באה תמונתך לנגד עיני, לבי מתחיל לדפוק במהירות וחש אנכי כי יש לי מטרה אשר אליה צריך אני להתקרב. יכול להיות, כי טיפשית היא המטרה זהו ולא כדאי לו לאדם לסבול בעדה, אבל צריך אני, מוכרח אני,: חש אנכי כי חברתך בחיים תהיה בעדי התשלום היותר גדול, היותר נעלה.

24

יודע אני, שאת בחפץ לב.....את פני וכמדומני, שגם אביך איננו חפץ לגרשני מביתכם ובכל זאת מדי פתחי את דלת ביתכם, אני מתבייש וכמעט מתיירא. יודעת את אותי, שאינני מהפחדנים ובכל זאת מתיירא אני. מפני מה, מפני מי אינני יודע. כמדומני, שמרוב חפץ ורצון לראותך אני מתיירא, שמא אמך מביטה עלי בעין יפה, שמא אני מפריע אותך, שמא אביך איננו חפץ לראותי בביתו, שמא אחותך כועסת עלי על שאני בא, שמא.... ושמא... יודע אני גם, שאין בכל ה"שמא"ות האלה אף שמץ אמת ... אינני יכול יותר לכתוב. כבר לא ראיתיך כל היום ואני כל כך מתגעגע עליך, כל כך חפץ לראות את פניך השמחים והצוהלים תמיד עד שאינני יכול לכתוב. חזק ואמץ.

25

26

27

28

29

30

31

כ"ב סיוון תרפ"ה

מחשבות והרהורים אודות...

ועוד פעם אני כותב וכל זה למה, אינני יודע. חש אנכי כי באופן זה או אחר אמסר לה את מכתבי אלה קודם נסיעתה לארץ, אבל למה אני כותב את כל זה? באמת אינני יודע. במכתבי הקודם כתבתי כי אינני חפץ להטיל עליה כל התחייבויות, אינני חפץ לומר לה: "אהובתי אינני יכול לחיות בלעדיך, או, לכל הפחות, אינם שווים לי החיים בלעדיך ואם את מסכימה חכי עלי בארץ." אינני הולך נגד טבע הדברים. חילוק גדול יש ביני ובין חברי צבי. אנחנו שנינו אוהבים אותה ובכל זאת אם אני יושב אצל פנינה, אם הוא משתדל ג"כ לישב אצלה ולבוא עמה בדברים ואני להיפך, אם הוא יושב אצל, אז אני אינני מתערב. אינני חפץ להפריע אותו. אף על פי שההפרעה הזו היא דבר שבשטות, בכל זאת לא נעים מאד, אם אני יושב ומדבר עמה ואיש אחר בא להפריע. כן, אנחנו שנינו אוהבים אותה. אני מצדי וכל אחד מאיתנו יודע זאת ואיננו מקנא למישהו. אני בוודאי אינני מקנא בו וכמדומני שגם הוא איננו מקנא בי. בערב שבת בערב ישנתי אצלו ודיברנו עד השעה השנייה אחרי חצות הלילה. שיחתנו הייתה כעין וידוי. צבי אמר לי, כי מצד אחד הוא עצוב מאד שהיא נוסעת, משום שהוא אוהב אותה מאד, ומצד השני הוא שמח משום שלו הייתה פנינה פה לא היה יכול בשום אופן לשאת אישה. אותה לא יכול היה לקחת לאישה משום טעמים חברתיים, כספיים ועוד טעמים הכמוסים עימו. ואחרת לא הייתה מוצאת חן בעיניו. ואני סיפרתי לו, כי כשהתראיתי פעם אחת עם עלמה שלא מצאה חן בעיני. ואחר כך על שאלת אחותי, מדוע לא מצאה חן בעיני עניתי, כי לו הייתה דומה במעט לפנינה הייתי לוקח אותה לי לאישה. ועתה כבר עבר הבנקט והיום בערב היא נוסעת לארץ. ואף על פי ששנינו אוהבים אותה, כמדומני נותנת את היתרון לי. היא יצאה אתמול במחול עם צבי, אבל בשעה שעברה על ידי אמרה לי כי הייתה חפצה להיות בחברתי. ואף על פי שאני יודע כל זאת, כי זיכרון אותו הערב עומד תמיד לנגד עיני אבל בכל פעם ופעם כשאומרת לו דבר מה לבי מתחיל לדפוק במהירות. את הבנקט אני גמרתי אני בשם הקן אבל לא עלה יפה. אני התכוננתי לדבר עברית ורציתי לומר בערך הדברים האלה: "אחים ואחיות, בשם הקן לקחתי עלי את התפקיד לברך את אחותנו ולהיפרד ממנה באופן רשמי. התפקיד הזה כשהוא לעצמו הוא קשה מאד, משום שאי אפשר להביע בצלצול מילים בעלמא, באסף גלי האוויר את רגשי הרעות והאחווה המאחדים אנשים לביחד, אני מודה ומתוודה קשה התפקיד הזה עלי משום שיותר מדי אני קרוב אל אחותנו זו, יותר מדי עבדנו יחד ויותר מדי בילינו יחד את העת החופשית ומשום זה לא אדבר הרבה. בשם הקן אני מודה לך, אחותנו היקרה, בעד עבודתך והשתתפותך בהנהלת הקן עד היום. רגעים שונים ישנם בחיי האדם, ישנם רגעי שמחה ודיצה, רגעי אושר וחדות יצירה ומהצד השני

32

ישנם גם רגשי ייאוש מרים. זכרי, אפוא, אחותנו, תמיד, כי ישנם אנשים אשר לשמע שמך ולזיכרון פניך המאירים דופקים ליבותיהם בחפזון ומובטחני, כי הזיכרונותהאלה ישפיעו עליך לטובה. אחים ואחיות יקרים, ישנם בינינו אנשים, אשר בעוד זמן קרוב יתראו עם אחותנו זו בארץ, ישנם אנשים, אשר מתפרדים ורואים אותה עתה בפעם האחרונה, אבל בשם כולנו, אני אומר לה מעומק לבותנו "עלי והצליחי", "חזק ואמץ". את זה בערך חפצתי לומר, אבל לא נתנו לי לדבר עברית ודיברתי יהודית. התחלתי לדבר בקול צלול וחזק, אבל תוך כדי דיבור נזכרתי, כי הנני מתפרד עתה מאחותנו זו היקרה לי ואז . ינטה התחילה לבכות, כמדומני שגם רעי ניחר גרוני התחלתי לרעוד ודיברתי כמו קול היקר צבי גם כן בכה ואני גם כן חפצתי מאד לבכות. כן, אני כותב משום שמוכרח אני לדבר עמך, יקירתי, אבל לדבר אחד אני שואף לפני נסיעתה, שתלחץ אותי אל לבה ותנשקני נשיקה חזקה וממושכת ואז... אף על פי שאינני יודע מה יהיה אז, אבל לזה אני שואף עתה. יקירתי, סלחי לי על הכתב הזה, משוםשאני עמך חושבני שאני כותב אליך בפעם האחרונה לפני נסיעתך ושכן אני אומר לך להתראות בקרוב והעלי אותי כפעם בפעם על זיכרונך ואם אדע את זאת אמצא בזה תנחומים. חזק ואמץ. שלך איש פ"ס (נ.ב) קראתי עתה את מכתביך של אתמול ונזכרתי שצריך אני לבאר לך מדוע אני מתבייש לדבר עמך. קראת בוודאי את שני המכתבים הקודמים ואת בוודאי יודעת שאני אוהב אותך, שאת יקרה לי מאד, אבל מהצד השני אינני חפץ להתקשר עמך פה באופן רשמי ולקבל עלי או להטיל עליך איזו התחיבויות. אני חושב, כי בוודאי את מבינה מדוע. לכן על פי האמת אינני מתבייש, רק בקרבי מתרוצצת מלחמת דעות או יותר נכון מלחמת החפץ וההבנה. חפץ אני מאד לדבר עמך ולומר לך שהחיים בלעדיך אינם מושכים אותי, שיקרה את לי מאד ולשמוע דברים כאלה גם מפיך בנוגע אלי (כמובן אם תחפצי להוציא כאלה מפיך). אבל מהצד השני אני מבין שכל זמן שאינני איש עומד ברשות דברים עצמו ולא תלוי בדעת אחרים, שכל זמן שאינני עובד בארץ עמך ביחד אסור לי לדבר עמך אודות שאלה זו. ומשום זה אני מרגיש...........

33

למרות אהבתו העזה של איסר לפנינה, הוא לא עלה בעקבותיה לארץ ישראל, אלא היגר לאמריקה. פנינה יצאה לדרכה לארץ ישראל ואימה ציידה אותה בכלים 1925 ביוני 15- ב . להתחלה חדשה בארץ חדשה הנחוצים

כוס קידוש מפולין מאוחר יותר, קיבלתי כוס זו מסבתא ברכה כדי שאשתמש בה כל חיי.

קופסת תפירה מפולין

מספריים מפולין

כפות. שתיים 4 לפנינה היו נתנה לי ושתיים לזמרה.

הסכו״ם של פנינה מפולין

34

פרק שלישי פנינה עולה ארצה 3 35

המסע לארץ ישראל יצאה פנינה בדרכה לארץ ישראל. היא נסעה ברכבות מפולין לאיטליה. 1925 ביוני 14- ב עגנה האנייה 1925 בנמל טריאסט באיטליה עלתה על אנייה שהפליגה לארץ ישראל. בקיץ בנמל חיפה והנוסעים הועברו בסירות לחוף. ביציאה מהנמל נתקלה פנינה ברוכליםשמכרו פירות קטניםשחורים, שהזכירו לה את האוכמניות השחורות מפולין. בשמחה קנתה שקית קטנה של פירות וטעמה מהם. להפתעתה הפרי היה מריר ומלוח והיא ירקה אותו בשאט נפש ומאז סירבה לאכול זיתים כל ימי חייה. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלה עם ארץ ישראל.

1925- מפת ארץ ישראל ב (כפי שמופיעה בלוח השנה)

36

לוח השנה של קק"ל בו השתמשה פנינה בפולין וסימנה את תאריך יציאתה מפולין ותאריך הגעתה לארץ. הלוח כתוב בשפות: עברית, יידיש ופולנית.

37

לוח השנה בו מסומן תאריך היציאה לארץ ישראל 14.6.1925

38

תאריך ההגעה לארץ ישראל 24.6.1925

39

גלויה ששלחה פנינה להוריה מטריאסט בדרכה לארץ ישראל. הגלויה כתובה ביידיש ופנינה מספרת בה על הדרך שעשתה עד שהגיעה לטריאסט.

האנייה בה הפליגה פנינה מטריאסט לארץ ישראל

40

בקיבוץ שזה עתה נוסד ושכן 8 בבואה לארץ ישראל פנינה הצטרפה לקיבוץ "גבעת השלושה" בגבולה המערבי של פתח-תקווה. המגורים היו באוהלים, העבודה הייתה קשה והאוכל היה כה גרוע, עד כדי כך שיום אחד החזירו החברים את האוכל למטבח בגלל היותו לא אכיל. פנינה הייתה אשת עבודה. היא עבדה בקיבוץ במרץ ועד מהרה מצאה, שלא כולם מקדישים את עצמם לעבודה ולכן החליטה אחרי כשנה בקיבוץ לעזוב את הקבוצה.

1925- קיבוץ גבעת השלושה לאחר עלייתו על הקרקע ב

41

פנינה שמרה על קשר עד סוף חייה עם כמה חברים מהקיבוץ ביניהם משפחת בורנשטיין ומשפחת חלמיש. על הקשר החזק עם משפחת אחוה, תעיד מתנתה של משפחת אחוה שהיו ממקימי הקיבוץ, ליום נישואי, תרומת שני עצים לקק"ל על שמי ועל שם עדינה.

כאשר הייתי בקורס קצינים במחנה "סירקין" שליד פתח-תקווה, הלכתי ברגל דרך לבקר את משפחת חלמיש. 9 השדות לקיבוץ עינת

קיבוץ גבעת השלושה

על ידי גרעינים שהשתייכו לתנועת החלוץ. מיקומו המקורי של הקיבוץ היה 1925 במאי 1- קיבוץ גבעת השלושה נוסד ב .8 ממערב לפתח-תקווה, באזור שנמצא היום בתוך העיר. בתקופה שלפני הקמת המדינה היה הקיבוץ, אחד מהקיבוצים בו התאמנו אנשי הפלמ”ח ובסליקים בקיבוץ הוסתר נשק של “ההגנה”. לאחר קום המדינה, פתח תקווה התרחבה וסגרה על להעתיק את הקיבוץ לשטח שבין פתח-תקווה לראש העין. 1950 הקיבוץ. לאור המצב הוחלט ב

42

תרומת העצים של החברים מהקיבוץ, גילה ויעקב 1959 אחוה, לרגל נישואי ב

, בעקבות ניגודים רעיוניים התפצל קיבוץ גבעת השלושה לשני קיבוצים: "גבעת השלושה" של חברי 1951- קיבוץ עינת - ב .9 מפ"ם נשאר במקומו ו"עינת" של חברי מפא"י הוקם מערבית לסירקין ופתח תקווה

43

פתח תקווה פנינה עברה לפתח תקווה והצליחה להתקבל לעבוד כפועלת בבית אריזה הודות להצטיינותה בעבודה ולמרות שהפרדסנים העדיפו להעסיק ערבים.

בעבודה בבית אריזה בפתח-תקווה,פנינה במרכז

44

אריזת תפוזים

פנינה (בכובע קש, עומדת שנייה משמאל) בעבודה חקלאית בפתח-תקווה

45

פנינה בפתח-תקווה (רביעית מימין בשורת היושבים). פלחי מימין. שמחה במרכז

46

47

פנינה (משמאל) וחברים עובדים בפרדס בפתח-תקווה

התגוררה פנינה במקומות שונים בפתח תקווה. מקום מגוריה 1934 – 1926 בין השנים הראשון היה בקומת הקרקע של צריף ברחוב עין גנים פינת דוד וולפסון. ולעתים 10 בתקופה זו גם יצאה לטיולים עם חברים מהתנועה בהדרכתו של זאב וילנאי פגשה את אבא בטיולים אלה, אך לא היה קשר רומנטי ביניהם בימים ההם. . 12 שהניעו את פנינה להתגייס לארגון "ההגנה" 11 התרחשו בישוב מאורעות תרפ"ט 1929 ב

. זאב וילנאי – גיאוגרף והיסטוריון. נחשב לאחד מגדולי חוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה. 10 23- . מאורעות תרפ”ט – סדרה של מעשי אלימות ומעשי טרור של ערביי א”י נגד הישוב היהודי בא”י. המאורעות החלו ב 11 נפצעו. 339 יהודים ו 133 בגלל תפילות יהודים ליד הכותל. מירושלים הם התפשטו לכל רחבי הארץ. נרצחו בהם 1929 אוגוסט ישובים יהודים ננטשו, ביניהם הישוב הישן בחברון. . “ההגנה” – הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של הישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. 12 והיווה תשתית להקמת צבא ההגנה לישראל, עם הקמת המדינה. הארגון הוקם כדי להגן על היישוב 1920 הארגון הוקם ב היהודי מפני התקפות ערביי הארץ.

48

פנינה ויעקב (עומדים – שנייה ושלישי מימין) בטיול מירושלים 1928- ליריחו ב

49

)1928( טיול לים המלח, פסח תרפ"ח

50

בטיול ליד עקרון, מחלצים את הרכב מהבוץ

)1929( מנשר של הנציב העליון על פרעות תרפ"ט

51

פנינה – אהבה ראשונה (לערך) מצאה פנינה אהבה חדשה בארץ ישראל. 1930- ב היה זה אברהם פלחי (פלחוביץ'), מצעירי "השומר הצעיר" שלסימיאטיץ', אותו הכירהפנינהכברבפולין, מפעילותיהם , הואהיה 1924- המשותפותבתנועתהנוער. אברהםעלה ב ראשון העולים מחברי "השומר הצעיר". בבואו ארצה שמר על שדות קיבוץ איילת-השחר ועזב את הקיבוץ בנסיבות התקיימה בפתח תקווה פגישה של 1930- לא ידועות. ב יוצאי סימיאטיץ' בה השתתפו אברהם ופנינה. כנראה שסמוך למפגש זה הם התחתנו. פנינה ואברהם התגוררו בפתח תקווה ואולי עבדו באותו בית אריזה.

52

בפתח תקווה (עומדים מימין) 1927 פנינה ואברהם פלחי ב

53

פנינה (יושבת שנייה מימין) עם חברים. (מימינה שמחה, עומד קיצוני מימין – אברהם פלחי)

54

פנינה ואברהם פלחי

)1931( כרטיס ברכה לשנה טובה מעוצב עם תמונת פנינה ואברהם פלחי

55

שנתיים לאחר שפנינה ואברהם נישאו, אברהם חלה, נסע לאוסטריה לניתוח להוצאת אבנים מהכליות .1932 אפריל 18 ונפטר שם מהרעלת דם ב נקבר בבית הקברות היהודי בווינה. אברהם פלחי

המצבה על קברו של אברהם פלחי

אחיו של אברהם התגורר במרכז רעננה במרחק מה מסבא וסבתא. בוקר אחד הוא נכנס לחצר וסיפר לסבא, שבלילה .13 הוא הלך לגנוב ממטרות, הסתובב והסתובב ובבוקר הוא גילה שגנב את הממטרות של עצמו. מי ידע באותו זמן שאחיו היה נשוי לפנינה, שתהיה בעתיד אימא שלי ושכל הגברים בסיפור המשפחתי שלי יהיו ילידי סימיאטיץ'.

56

)1927( גלויה לפנינה ואברהם מחבר שהפליג לאוסטרליה

מכתב מהקהילה היהודית בווינה על פטירתו של אברהם פלחי

57

פנינה הייתה שוחרת תרבות. היא חיזקה את ידיעותיה בעברית, קראה ספרים וכתבי עת וצפתה בהצגות בתל אביב. את הדרך מכפר גנים לתל אביב עשתה יחפה וברגל, רק בתל אביב נעלה את נעליה כדי לכבד את המעמד וכדי להיראות כיאה לאשת תרבות.

)1935( עיתוננו, שבט תרצ"ה

עיתוננו, עיתון תל-אביבי לילד ולנוער, טבת )1935( תרצ"ה

58

תוכן העניינים של תרבות

מקלט – ספרי פרוזה בהוצאת שטיבל תרבות, עיתון לילדים מבית מעון עממי לילדים. )1939( יצא גיליון יחיד בתרצ"ט

59

משפחתה של פנינה מגיעה לארץ ישראל 1927 לאחר שהסתדרה פנינה בארץ, עלו ארצה שתי אחיותיה - שושנה ויעל. יעל עלתה ב . שושנה הייתה אלמנה המטופלת בשלוש בנות, שרה, רחל ולאה, 1938 ושושנה הגיעה ב בנה הגדול, יצחק, נשאר בפולין. בעלהשל שושנה נהרג בפולין, כאשר עגלה עמוסה בבדים התהפכה והוא מת ממאמץ כאשר ניסה להעמידה על גלגליה. הבן יצחק גויס לצבא הפולני בתקופת מלחמת העולם השנייה וכשהפולנים נכנעו ויצחק ראה את מהשהגרמנים עושים בפולין, הוא ברח לצד הרוסי ונשלח על ידי הרוסים לסיביר. אחרי המלחמה הוא הגיע למחנות העקורים בגרמניה ורצה לעלות לארץ אך לא הצליח כי הבריטים הגבילו מאד את העלייה . שתי 15 בחודש. יצחק הגיע ארצה רק לאחר הקמת המדינה 14 סרטיפיקטים 1,500 ונתנו רק הביאה 1933- אחיותיה של פנינה, טובה ומטל נשארו בפולין ונספו בתקופת המלחמה. ב , לאחר ששמע על פרוץ 1939 פנינה את הוריה לארץ. אביה שמואל, נפטר מהתקף לב ב המלחמה. אחותה יעל ואמה ברכה עברו להתגורר איתה בכפר גנים ואני זכיתי לשמוע מסבתא ברכה סיפורי זיכרונות על החיים בפולין ועל שתי בנותיה שנספו בשואה.

סרטיפקט – כך נקראה אשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. הבריטים חילקו את הסרטיפיקטים .14 על פי מכסה שנקבעה בינם לבין ההנהלה הציונית. מספר הסרטיפיקטים שניתן השתנה מדי תקופה, על פי המדיניות הבריטית (“הספרים הלבנים”) מאוחר יותר הוא סיפר לי שבזמן שנלחם יחד עם הרוסים הוא שימש כנהג משאית שהייתה נוסעת על עץ במקום על .15 בנזין וכל חמישים ק”מ הוא היה עוצר מחפש עצים כדי להזין את המנוע, ואז ממשיך בנסיעה.

60

אבא של פנינה

61

1933 , פנינה ויעל

)1933( כרטיס ברכה לשנה החדשה, תרצ"ג עם תמונת פנינה ויעל

62

פנינה עם האחיות וההורים בכפר גנים

פנינה עם ההורים בכפר גנים. מימין פשפיורקה, ברקע רחוב רמב"ם ומשמאל למעלה במרחק – בית חולים השרון

63

פנינה ויעל

64

65

, שמחה ועל כתפיו זמרה X , מימין לשמאל: פנינה, פשפיורקה ובעלה, יעל

66

שושנה התיישבה בנתניה. יעל התחתנה עם שמחה ובתם זמרה הייתה האחיינית האהובה על פנינה. יעל התגוררה בתחילה בְהַדְרָגָה הסמוכה לכפר יהוד וגת רימון ואחר כך עברה עם משפחתה לנתניה.

67

לפנינה היו ידי זהב וחוש טכני. היא הייתה עושה בעצמה את רוב התיקונים בבית ורק לעתים רחוקות הייתה מזמינה בעלי מקצוע לביצוע עבודות אחזקה. כמו כן רכשה כלים לשימושיה כעקרת בית.

68

16 כלי עבודה של פנינה

פותח צינורות צבת מרצע (מחורר עורות) ניקוב חגורה עם המרצע מקדחה ידנית מטר כף נעליים מעור כוסות רוח

מפצח אגוזים מגהץ פחמים

פמוטים פרימוס ראש של פרימוס פתיליה

פותח הצינורות, הצבת והמרצע נמצאים בשימושי עד היום. .16

69

פנינה בכפר גנים בפתח תקווה פנינה עבדה בתחילה בבית אריזה והצטיינה בעבודתה. מאוחר יותר שכרה וגידלה שם ירקות (שנים אחר כך 17 חלקה חקלאית ברחוב רוטשילד מול בית ספר פיק"א היא עוד התגאתה באישור שניתן לה על מלחמתה בדיזנטריה). אחרי מותו של פלחי, בזכות חריצותה הצליחה פנינה לקנות שטח אדמה עם צריף בכפר גנים הסמוכה לפתח תקווה. מסביב לצריף היא גידלה ירקות ובהמשך גם קנתה פרדס.

70

מכרה את הפרדס ובכסף שקיבלה בנתה על החלקה 1938- ב ליד הצריףביתבן שתי קומותהמחולקלארבע דירות ואתהצריף חילקה לשתי דירות. הוריה נשארו לגור בצריף ופנינה התגוררה בדירה שבקומה השנייה ואת הדירות האחרות השכירה. לאחר מות אביה של פנינה, אימה עברה להתגורר איתה.

1927 , פנינה בכפר גנים

,ACIP ; . פִּיקָ”א (ביידיש: פאלעסטינע יידישע קאלאניזאציע אסאסיאציע 17 .Palestine Jewish Colonization Association : ראשי תיבות באנגלית

71

בניית הבית בכפר גנים, פנינה במרפסת ומשמאל – סבתא ברכה

72

פנינה בכניסה לבית בכפר גנים

הבית, הצריף ופנינה עובדת בגינה בכפר גנים

73

בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה ואיטליה פתחו את המערכה בצפון אפריקה והתחילו להתקרב למצרים, הוציאה הנהגת הישוב הוראות התגוננות לתושבים למקרה של מתקפה על ארץ ישראל. בעקבותההפצצותעל תל אביב במהלך מלחמתהעולם 1941 ב השנייה אנשים נמלטו מתל אביב וחיפשו מקום בטוח. לדירות של פנינה היה ביקוש ואפילו הצריף הושכר. בשל הביקוש הרב הושכרו החדרים בכל דירה למשפחות שונות. בצריף הושכר אחד החדרים לרב דתי וחדר שני לאישה עם בנה. שוכרת אחרת הייתה מסינג, חברה של אימא מפולין שבנה היה חבר של זמרה ושוכרים נוספים היו משפחת ויזר. אחד מהשוכרים היה ד"ר היימן, רופא מומחה לדיאטה. הוא גזר על פנינה, שהייתה יוםשבאמת עזרה לה לרדת 40 שמנמנה, דיאטת נוזלים למשך במשקל. הרופא היה מסביר למטופליו כמה חשוב להקפיד על תזונה נכונה אבל הוא עצמו, כשהיה נוסע לתל אביב, היה קונה סיפרו עליו שהוא המליץ לא נקניק משובח ומתענג עליו. להאכיל תינוקות בחלב, אלא לתת להם למצוץ תאנים, אך התאנים לא הרגיעו את התינוקות הרעבים ואימהות המשיכו לתת לילדיהן חלב, אך לא סיפרו על כך לדוקטור.

74

1940 , הוראות התגוננות בפני גזים (פורסמו בתקופת מלחמת העולם השנייה)

75

חוברת יום זיכרון גבורה המנציחה את הרוגי מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט 76

פנינה נישאת בשנית , התחתנה פנינה עם דוד ז'ורבין 1944 או ב 1943 כמה שנים אחרי מותו של אברהם פלחי, ב שהיה דבוראי, צייר ושחקן שח-מט מעולה. הוא לימד את פנינה לשחק שח-מט והיא, שנים לאחר כשנתיים או שלוש של זוגיות, הם התגרשו כי פנינה 1946 אחר כך, לימדה אותי. ב לא הצליחה להרות. הם נפרדו כידידים וז'ורבין השאיר אצל פנינה חוברות של כתב העת . 18 "הגלגל" עליהן היה מנוי ואת אחת הכוורות שלו ופנינה רדתה ממנה דבש

פנינה ביום נישואיה לדוד ז'ורבין

. מאוחר יותר שימש ארגז הכוורת כתיבת אחסון של אוסף החיות החנוטות שלי, אותן הייתי משמר בעזרת כוהל שקניתי 18 בחנות של כרמל מזרחי בתל אביב. 77

סט השחמט של דוד ז'ורבין

דו-שבועון "הגלגל" אוקטובר בשער חייל הבריגדה ברומא 1944 (כתב עת שדוד ז'ורבין נהג לקרוא)

סט לקפה של פנינה מתקופת ז'ורבין

78

כלי קריסטל של פנינה שנרכשו בתקופת ז'ורבין

79

פנינה הייתה אישה עצמאית ורבת פעלים. היא עבדה בחקלאות בקיבוץ ואחר כך עבדה בחקלאות בפתח תקווה, קנתה פרדס ובנתה בית בכפר גנים. פנינה הייתה מעורה בנעשה בארץ, בעלת תודעה פמיניסטית ובעיקר ציונית. בנוסף לעיתון "דבר" היא קראה כתבי עת כמו "דבר הפועלת" שעסק בנושאים כמו הכשרת נשים לעבודה בתחומים שונים ובשוויון זכויות לנשים. היא טיילה ברחבי הארץ ושמרה על קשרים עם חברותיה מתקופת הקיבוץ ומתקופת העבודות בפתח תקווה.

פנינה ליד נחל האסי

80

פנינה (במרכז) מבקרת חברות בקיבוצים בעמק

פנינה ואחותה בשדות בית אלפא

81

פנינה בנופש בעין חמה, 40- תחילת שנות ה

1949 " "דבר הפועלת

82

פרק רביעי משפחה חדשה 4 83

ההכרות בין פנינה לאבא אבי יעקב רוזנטל ופנינה גראדוס הכירו עוד בפולין. הםהתגוררו בעיירותסמוכות–סימיאטיץ' ודרוהיצ'ין.

אירופה: מרכז הישוב | )1940 היהודי (לפני אטלס ז׳בוטינסקי

84

85

בסימיאטיץ' בתקופת נעוריו הוא הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" שהתחילה 1906- אבא נולד ב לפעול בעתההיא בפולין וסחפה ברעיונותיה החברתיים והלאומיים צעירים יהודים רבים. אבא היה הקילומטרים על הדרך שהייתה 14 בין הצעירים מ"השומר הצעיר" שהיו נוסעים על אופניים את סלולהמאבניםלדרוהיצ'ין. ובהזדמנותזוהכיראתפנינה.הקשרביןצעיריסימיאטיץ' לצעירי דרוהיצ'ין כדי לממשאת 1925 הפגיש ביניהם פעמים נוספות. שניהם, כל אחד בנפרד, עלו לארץ ישראל ב . אבא עבד כפועל במושבה יבנאל ואחר כך הצטרף 20 ופנינה בת 19 חזונם הציוני. אבא היה בן עלהאחיו צבי ארצה. 1930 לקואופרטיבפועליםבשם "הפועל" בירושלים, שעסקבעבודותבניין. ב הבית היה מוכן, ושנה 1932- במשך הזמן קנה אבא קרקע ברעננה ובנה עליה בית למשפחתו. ב אחרכךהעלהארצהאתהוריו, סבאאיצ'ה וסבתאמתוקה (זיסל), ואתאחותו הצעירהאסתר. אחיו יוסף עלהשנתיים מאוחר יותר. בערך באותו הזמן אבא החל לבנות בתל אביב ונעשה קבלן בניין. והלכו ברגל 19 לערך, יצאו יחד לטיול בהדרכתו של זאב וילנאי 1927 בארץ פנינה ויעקב היו בקשר וב עםקבוצהצעיריםמירושליםעד ליםהמלח, אךהיה זהמפגשמזדמן שאחריו כלאחדהלך בדרכו 1942- ומצאבן זוגעמוהתחתן (פנינהעםאברהםפלחי ויעקבעםרבקהחן). יעקבופנינהנפגשו גםב ). אחרי החתונה, אבא אמר 20 בחתונתם של צבי (אחיו של אבא) ועליזה (שהוריה גרו בכפר גנים לי שאשאר עם סבא וסבתא בזמן שהוא הולך לבקר חברה שגרה בשכנות, החברה הייתה כמובן פנינה.הםנפגשו בוודאי גםבמקריםנוספים.עלנישואיההראשוניםוהשנייםשלפנינהסיפרתי.אבי עם 1925- שבאוקראינה ועלתה לארץ ב 21 עם אימי רבקה חן שנולדה ב ניז'ין 1935 יעקב התחתן ב משפחתהלאחרשאביה, מנחםמנדלחן, רבהקהילהבניז'ין נרצחעל ידי פורעים. רבקההייתהבת בעלותהארצה. 14 וגדלתיכבןתפנוקים.אךאימי,רבקה,סבלהמדיכאון והתאבדה 1937- הורי גרובתלאביב.אנינולדתיב כאשרהייתי בן שלוש וחצי. 1941 בינואר לאחרמותהשלאימאהחלאבאלפגושנשיםשונות. פגשתי כמהמהן, אך רובן לאמצאו חן בעיני. פגשתי את פנינה לראשונה בגן החיות וביליתי במחיצתה את אחד הימים החווייתיים בחיי. באחת השבתות באה פנינה לביתנו ברעננה לביקור ושתתה תה בחברת אבא, לא ידעתי מה ילד יום כשהצהרתי בפני חברי שזוהי אימי אשר חזרה מאמריקה. אבל כך הענקתי לפנינה את התואר "אימא", עוד לפני שהייתהאימי באופן מעשי. זאב וילנאי – היסטוריון וגיאוגרף ישראלי. עסק בהדרכה ובידיעת הארץ, בטיולים מטעם ועדת התרבות של הסתדרות .19 העובדים וכן נתן הצאות בליווי פנס קם. החתונה נערכה בפרדס שהיה בין הצריף של הורי עליזה (משפחת קוטלביץ’) שהיה ברחוב רמב”ם (היום נקרא דגל .20 ראובן) לבין הבית השכן שבו גרה לאה, אחותה של עליזה שהיה ברחוב לוחמי הגטאות. כולנו נסענו לחתונה בכפר גנים ואליהו, בנה של לאה ניגן בחתונה בחלילית. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי חלילית והייתי מוקסם מכלי הנגינה ומהצלילים שאליהו הפיק ממנו הקהילה הושמדה בגזרות 17 ניז'ין – עיר במחוז צ'רניהב, אוקראינה. ידוע על קיומה של קהילה יהודית במקום מהמאה ה .21 . בעיר הייתה ישיבה גדולה והיא ידועה ברבנים חשובים שיצאו מתוכה. העיר נכבשה על ידי 18 ת"ח ות"ט וחודשה במאה ה .1943 ושוחרר על ידי הצבא האדום בספטמבר 1941 הגרמנים בספטמבר 86

אבא ופנינה מתחתנים בתקופה בה היה אבא מכיר לי נשים שונות בהן פגש במטרה שייווצרו ביני לבינן יחסי קירבה ביקרתי את שושנה, אחותה של אימא בירושלים. היא כדרכה, קיבלה אותי בחיבוקים ונשיקות והנעימה עלי את זמני. לפתע שאלה: "מה אתה חושב שיקרה לך אם אבא שלך יתחתן?" היה זה ביטוי נוסף לכך שאימא לא תחזור, דבר שלא נאמר באופן ברור ומוחלט, אך חשתי בו באופן עקיף. הייתי נבוך, לא ידעתי מה לענות ולכן השבתי תשובה טיפשית שאני חושש שהיא לא תהייה הדודה שלי. בתגובה, שושנה ליטפה ונישקה את ראשי והבטיחה לי שהיא תמיד תהייה דודה שלי. בדיעבד, הבנתי את סיבת השאלה. אבא התייעץ עם שושנה בנושא נישואין עם אישה חדשה ושושנה תמכה בכך. ), חזרתי מבית הספר ומצאתי את כל בני הבית לבושים יפה 2.6.1946( 1946 באביב ומתכוננים לנסיעה. לשאלתי, לאן הם נוסעים, השיבו שהם נוסעים לחתונה, אבל לא של מישהו שאני מכיר. כך אמרו ונסעו בלעדי. התברר לי שהמבוגרים נסעו לחתונה של אבא ופנינה ומטעמי רגישות, אני לא הוזמנתי. כנראה שכולם חשבו שכך עדיף בשבילי, למרות שכבר הכרתי את פנינה.

מתנה שקיבלו ההורים לחתונה

87

כתב הכתובה שנתן אבא לאימא

תעודת נישואין של ההורים

לא היו לי הרהורים נוספים על הנושא. בחלוף ימים אחדים, אמר לי אבא בפשטות: "בסוף , ביום הראשון של החופשהגדול, 1946 שנת הלימודיםתעבור לגור איתנו בכפר גנים". בקיץ ארזה סבתא את כל חפציי, ישראל בלוך (בעלה של אסתר, אחות אבי) שעבד בדואר המנדטורי, אסף אותי באוטו האדום של הדואר ובדרך ליפו, הוריד אותי אצל פנינה ואבא בכפר גנים. כך התחילה התקופה הנפלאה בחיי. הקשר בין פנינה לאבא היה קשר חברותשמוּסד בנישואין מסיבות מעשיות. פנינה, לא יכלה ללדת ורצתה במשפחה משלה. אבא בא מרקע דומה לרקע של פנינה. הוא נולד בפולין בעיירה סמוכה לעיירת הולדתה דרוהיצ'ין., שניהם היו חברים בתנועת "השומר הצעיר" בפולין ועלו ארצה כדי לממש אידאלים ציוניים וחלוציים. שניהם התפקחו מהאידאלים הללו והפכו לעירוניים. אבא רצה שתהיה לי אימא וחשב שהרכוש של פנינה (הבית בכפר גנים וחסכונותיה) יוכלו לעזור במימוש הפרויקטים שלו כקבלן. מבחינה זו פנינה ענתה על כל הציפיות. מצבה הכלכלי היה טוב, לא היו לה ילדים והיא לא הייתה צפויה להביא ילדים נוספים שיתחרו בי על תשומת ליבה.

88

איגרת חוב של ממשלת לי"ש 10 המנדט בשווי

כשאבא ואימא התחתנו, פנינה הייתה כבת ארבעים, אישה נאה, בהירת עור ובהירת שיער, עיניה ירוקות כאזמרגד. היא הייתה רחבת גרם ומלאת גוף. כוחה הפיזי וחוסנה ניכרו במבנה גופה. הילוכה היה כבד. מבחינה זו בלבד, לא ענתה על ציפיותיו של אבא. אבא אהב נשיםקטנות גוף, כפי שהייתה אימי רבקה.

89

בכפר גנים בכפר גנים היה לי חדר משלי ולאחר ימים אחדים קנו לי ארון שבתוכו סידרו את בגדי ועליו סידרתי את צעצועי. פנינה לימדה אותי לשמור על הסדר והניקיון. הבית הבריק מניקיון, אפילו את הפירות והירקות חיטאה פנינה בתמיסת קלי לחיטוי. הייתי מאושר מהניקיון והסדר המופתי ששרר בבית. הניקיון היה נטוע בזיכרונות הילדות המוקדמים שלי מאימי הראשונה שהחשיבה מאד את הניקיון. ברעננה הכפרית היו מחממים את המים על תנור עץ שהיה מעשן ומסריח ונייר הטואלט בשירותים היה נייר עיתונים. אצל פנינה חיממו את המים בעזרת הזלפת נפט ונייר הטואלט היה נייר העטיפה של התפוזים ליצוא. יתכן שברעננה היה קשה יותר לשמור על הניקיון, או שהדבר לא היה בראש מעייניה של סבתא מתוקה.

בכפר גנים הייתה לנו מנקה תימניה שהייתה באה כל יום שישי מ "שעריה" שהייתה בצדה השני של פתח- תיקווה. פעם אחת היא הגיעה עם אקורדיון אותו סחבה מביתה, דרך החולות עד הבית בכפר גנים, כדי להנעים לנו את הזמן. בעת עבודות הניקיון היא ניגנה והייתה שמחה רבה. אני חשבתי לעצמי: "אם אני לא אצליח למצוא כלה אני בסוף אתחתן עם תימניה".

עם זימרה

90

פנינה הופכת לאימי כשבועיים לאחר שעברתי לכפר גנים, ישבתי באמבטיה מוקף במים חמימים וכשרציתי לצאת מהמים, קראתי לפנינה שתביא לי חלוק רחצה והמילה שיצאה מפי הייתה "פנימא", מין הגייה מעורבת של פנינה ואימא. הקריאה הייתה מכוונת במטרה לבדוק את תגובתה של פנינה. פנינה נכנסה למקלחת ובידה חלוק הרחצה ועל פניה חיוך עדין. מאותו יום קראתי לה אימא והפכתי לבנה. בגיל תשע זכיתי לאימא חדשה. החום והאכפתיות שהפגינה כלפי היו כאילו הייתי יוצא חלציה. בעת הצורך, כמו רוב האימהות, לא נרתעה מלהוכיח אותי על פנינה אימצה אותי באופן רשמי. בית משפט העניק תוקף חוקי 16 פני. בהגיעי לשנתי ה לאימוץ . כאשר השופט ביקש לשמוע את דעתי על האימוץ, עניתי: "היא אימא נהדרת." ואכן הייתה כזאת. פנינה אהבה אותי כמו הייתי בנה וכך גם אני אהבתי אותה.

אני עם אימא ואבא בנתניה

91

הבית והחצר של מליק ובמן | 10 ציור מגיל

92

מפת ארץ ישראל שנקנתה לפני כניסתי לבית הספר היסודי

דו שבועון למדיניות, ענייני חברה 1.11.1947- וביקורת - דוגמא מ

93

צו האימוץ שלי על ידי 1954 , פנינה

94

השנים הראשונות במסגרת המשפחתית החדשה מהימים הראשונים של הקמת המשפחה החדשה תפקדה פנינה כאימא לכל דבר. לאחר הניסיון הראשון של יצירת השעטנז "פנינה-אימא" , המשכתי לקרוא לפנינה אימא והיא נענתה ברצון לשם שהענקתי לה. השנתיים בכפר גנים, בביתה של אימא, שהיה הבית הראשון בו חייתי עם אבא ואימא, היו השנים היפות בחיי. השנה השנייה הייתה שנת מלחמה (מלחמת העצמאות), אווירת עצב וכאב אפפו את המדינה, אך לי היו אבא ואימא, מורה טובה ושני חברים טובים וקרובים, מליק ומנחם. בעקבות המעבר לכפר גנים, הייתי צריך להחליף בית ספר. לפני שהתחלתי את לימודי בכיתה ד' בבית ספר פיק"א, הוזמנו, אימא ואני לשיחת היכרות עם סגן מנהל בית הספר, עודד ירקוני. באותם הימים היה צריך לשלם שכר לימוד גם בבית ספר יסודי. שכר הלימוד נקבע בין היתר, על פי היכולת הכלכלית של ההורים. סגן המנהל גישש לגבי מצבנו הכלכלי ושאל מה אבי עושה, עניתי בתמימות ובגאווה: " אבא קבלן בניין", אך אימא מיהרה להתערב ואמרה: "הוא לא בדיוק קבלן, הוא רק עובד בשביל קבלן", זאת, כדי לא לשלם יותר מדי. . בחנוכה של 23 בשם ישראל אפשטיין 22 אחד מהמורים בבית הספר פיק"א היה חבר אצ"ל , שהיה אמור 24 הוא נסע בשליחות אצ"ל לרומא כדי להתנקש בנציב העליון 1946 שנת להיות בביקור באיטליה. ישראל נתפס, הוכנס לכלא ובעת ניסיון בריחה מהכלא נהרג. המורה שלי, נעמן, החליפו ובמקומו של נעמן הביאו מורה חדשה בשם ברוריה, שזו הייתה שנת ההוראה הראשונה שלה. המורה החדשה הזמינה כל ילד לשיחת היכרות ובשיחה עמי, כאשר שאלה לשמות ההורים, אמרתי לה שהייתה לי אימא רבקה ועכשיו יש לי אימא פנינה. המורה הנדהמת הזמינה את אימא (פנינה) לשיחה ופנינה הסבירה לה את פשר שנה פגשתי את מורתי מכיתה ד' והיא עדיין זכרה את הסיפור 60 העניין. אחרי למעלה מ הזה.

על ידי חברים שפרשו מ”ההגנה” בשל דרישתם לפעול ביתר 1931 אצ”ל – הארגון הצבאי הלאומי. ארגון מחתרת שהוקם ב .22 תוקפנות נגד הערבים. השלטון הבריטי בארץ ישראל ראה באצ”ל ארגון טרור ופעל נגדו. כתוצאה מכך פעלו אנשי אצ”ל גם כנגד הבריטים. מספר מאנשי אצ”ל נתפסו על ידי הבריטים והוצאו להורג. ישראל אפשטיין היה חבר בית”ר וקצין בדרגת גונדר באצ”ל. הוא נהרג במהלך ניסיון בריחה מהכלא ברומא, לאחר פיצוץ .23 השגרירות הבריטית שם. על שמו נקרא המושב אביאל. הנציב העליון לפלשתינה – התואר שניתן לממונה מטעם ממשלת בריטניה על המנדט בארץ ישראל. הנציב העליון היה .24 השליט בארץ ישראל מטעם ממשלת בריטניה

95

מליק (מלכיאל) ומנחם למדו בבית ספר "אחד העם" שהיה בית ספר פרטי. אימא רצתה שגם אני אלמד בבית הספר הפרטי, אך מכיוון שלא היה אפשרי לשלם עבור חצי שנה, אלא רק על שנת לימודים שלמה (ההורים תכננו כבר אז לעבור לתל אביב), החליטה אימא לשלוח אותי לבית ספר פיק"א. בבית הספר הפרטי היו סדרים ודרישותשונות מאילו שבבית הספר שלי. אני הייתי חוזר הביתה, אוכל ומסיים "צ'יק צ'אק" את המטלות המועטותשהטילו עלי בבית הספר ומחכה שעות ארוכות עד שמליק ומנחם יסיימו את שיעורי הבית שלהם ויבואו לשחק. אימא דאגה לחינוכי ולהצלחתי בבית הספר. כאשר ראתה שאינני מכין שיעורים, סיפרה על כך בלי ידיעתי, למורתי ברוריה. לאחר השיחה של אימא עם ברוריה, באחד השיעורים, התבקשתי להקריא את התשובה לשיעורי הבית. כמנהגי, הקראתי אותה ממחברתי הריקה, אך ברוריה דרשה לראותה כתובה במחברתי. כאשר התברר לי שאימא "הסגירה" אותי, כעסתי עליה מאד. יום אחד נקעתי את האצבע ביד. אימא ריחמה עלי ואני כמובן ניצלתי את זה למטרת פטור מכתיבה. במשך חודש נהניתי להתעצל. השכן החדש הציע לי שיטה של אחזקת העיפרון, כך שאוכל לכתוב בכל זאת, אבל אני מלמלתי שאני לא מצליח כי רציתי ליהנות מהחופש. קצת אחרי זה החלטתי להִתְחלות שוב ולפני שנכנסתי לכיתה חבשתי את האצבע. כאשר נכנסתי לכיתה הביטה בי המורה במבט מצמית ושאלה בכעס: "שוב פעם יש לך בעיה?" נבהלתי ואמרתי לה: "לא, לא, הכול בסדר". ביום אחר, לפני שיצאתי בבוקר לבית הספר, ביימתי נפילה וצלעתי לאימא למטבח. אימא כמובן חמלה עלי ולא הלכתי לבית הספר באותו יום. בסוף כיתה ד', קיבלנו בבית הספר חוברת עבודה לחופשת הקיץ. אני, כמובן, זרקתי את החוברת לקרן זווית וביליתי במשחקים כל הקיץ. בתחילתהשנהשל כיתה ה', שאלה המורה אם הכנו את חוברות הקיץ ומי שהכין, ירים את ידו. אני כמובן הרמתי את היד יחד עם כולם אז המורה אמרה: "יופי, תביאו את החוברת מחר ואני אבדוק אותה". אבל וחפוי ראש חזרתי הביתה ואימא שהייתה עמלה על גיגית הכביסה המלאה בגרביים, שאלה לפשר פרצופי החמוץ. סיפרתי לה את האמת והיא, ללא היסוס, ניגבה את ידיה וישבה איתי להכין את החוברת. היא עבדה אתי עד מאוחר בלילה וסיימנו את המטלה (היו לי חודשיים של חופש לעשות אותה). הכביסה שנשכחה התקלקלה. צבעי הבגדים נשטפו והתערבבו זה בזה. שנים אחר כך, הזכירה לי אימא את נזקי הכביסה שהתקלקלה.

96

אהבתי להיות בקרבתה של אימא. היא טיפלה בי, האכילה אותי, שיחקה אתי וחינכה אותי להתנהגות טובה ומנומסת. אימא אהבה למלא את רצונותיי. כאשר רציתי ללמוד את משחק השח-מט, אימא לימדה אותי את המשחק. נהגנו לשחק על לוח השח-מט שהשאיר דוד ז'ורבין. על לוח זה גם שיחקנו דמקה, משחק בו הצטיינתי ואימא שמחה להפסיד לי. מאידך, כאשר הלכנו לקנות ציוד למידה לבית הספר עלה באפי ריח פלפל וביקשתי שתקנה לי פַלַפֶל בקיוסק שברחוב, היא סירבה בתוקף. בעיניה, ילד מחונך לא אוכל ברחוב. כדי שלא אהיה מאוכזב, קנתה לי במקום הפלפל קטלוג בולים, שמחירו היה לירה, סכום גבוה פי כמה וכמה ממנת פלפל והיווה שישית ממשכורתו של פקיד עירייה מתחיל. אני כמובן ויתרתי ברצון על הפלפל. אימא לא התפשרה על חינוך טוב והייתה מוכנה להשקיע בדבריםשיכולים להשפיע לטובה על חינוכי וידיעותיי. כך, בשל התעניינותי במוסף לילדיםשל עיתון "דבר", רכשה מנוי לעיתון, שקודם נהגה לקבלו ממשפחת וובמן כדי ש"דבר לילדים" יעמוד לשימושי בלבד.

97

טיפות של תרופה, כמובן שגם אני רציתי 10 יום אחד סבתא ברכה חלתה והרופא רשם לה טיפותשל מיםמבקבוקון 10 לקבל טיפות ואימאשרצתה להשביע את רצוני הייתה נותנת לי שדמה לבקבוק התרופה, כשביקשתי עוד טיפה אחת היא התנגדה ואמרה שהרופא לא מרשה אבל בסוף התרצתה ונתנה לי טיפת מים נוספת, כזאת היא הייתה. אימא הייתה מכינה דייסת קוואקר והיה סיפור גדול סביב הניסיון לגרום לי לאכול את הדייסה. בנוסף, שנאתי כוסמת. יום אחד אימא הכינה לי קרפלעך (כיסונים) שאהבתי. שמחתי והתחלתי לאכול אך הטעם היה מוזר. ניסיתי עוד אחד ואחריו אחד נוסף, אך הם לא ערבו לחיכי. הפסקתי לאכול ואמרתי לאימא שהפעם אינם טעימים כבעבר. אימא חייכה חיוך אוהב ואמרה שעכשיו היא בטוחה שאני לא אוהב כוסמת. אימא גם החליטה שאני צריך להתאמן בכדי שארזה ואגבה ולכן שלחה אותי להתאמן בקבוצה עם מורה מיוחד לספורט. האימונים בספורט כללו תלייה מהצוואר כדי שנצמח . 25 לגובה לאבא היה שעון על היד ואני חשקתי בשעון משלי, ביקשתי ואימא כמובן קנתה לי שעון אבל הרצועה הייתה גדולה עלי והשעון היה נופל לי מהיד כל שני וחמישי. באחד ממוצאי השבת התארחו אצלנו עמוס פשפיורקה וזמרה שישבו במטבח ויוסף ישב איתם והתבדח איתם על זרקורי הנ"מ האנגליים בשדה התעופה בסירקין שהתאמנו בלחרושאת השמיים בחיפושאחרי מטוסים. אני ישבתי כעוס ונעלב בחדר הסמוך, הרגשתי ששמו אותי בצד. זוהי דוגמא לתחושות הקשות של הקנאה שפקדה אותי, כל אימת שבני גילי קיבלו את תשומת הלב שהרגשתי שהגיעה לי. בפעם הראשונה שנסענו לנתניה כדי להכיר את המשפחה של אימא, היה זה עוד כשהתגוררנו בכפר גנים. באותה נסיעה ראשונה לנתניה, ירדנו מהאוטובוס ברחוב הרצל פינת רחוב שער הגיא ומשם הלכנו ברגל לרחוב ויצמן, לביתם החדש של יעל ושמחה. בדרך לשם עברנו ליד הצריף בו התגוררו יעל ושמחה קודם לכן ואימא הצביעה עליו. אבא התקין להם כמתנה לביתם החדש, חיפוי חרסינה בחדר האמבטיה. (מטעמי חיסכון, לא היה מקובל לחפות

המורה הזה גם לימד עיסוי בבית ספר לאחיות בבית החולים בלינסון והוא הזמין אותי לשיעור שלו כדי שהאחיות יתאמנו .25 עלי. התלבשתי יפה והגעתי לשיעור העיסוי. לפתע אחת האחיות המתלמדות פנתה אלי ושאלה אם קוראים לי עמוס... זאת הייתה הבת של משפחת מקלר שאירחה אותי בנהלל והנערה הייתה זאת שחבשה לי את הפצע כשישנתי אצלם.

98