פנינה רוזנטל
אחת לכמה זמן הייתה אימא מזמינה תופרת הביתה. התופרת הייתה מגיעה עם חוברות בוּרדָה ובהן דוגמאות של שמלות. אימא הייתה בוחרת מהחוברת דוגמאות שמצאו חן בעיניה ואפילו נתנה לי פעם אחת את הזכות לבחור עבורהשמלהשנשאה חן בעיני. כאשר התופרת עבדה, היו מתנהלות שיחות בינה לבין אימא ואני הייתי מקשיב. אימא ידעה שאני מקשיב והייתה מספרת סיפורים שמהם הייתי צריך להפיק לקח. זכור לי אחד מהם: "אבא ובן הלכו ברחוב ופתאום ראו על המדרכה מטבע של מיל (מטבע הכסף בעל הערך הנמוך ביותר בתקופת המנדט). הבן לא רצה להתכופף ולהרים את המטבע. אחר כך עברו ליד דובדבנים בשני מיל". האבא 25 דובדבנים במיל ו 10" דוכן דובדבנים ועל הדוכן היה שלט קנה דובדבנים במיל וכשהילד רצה לקחת דובדבן, הפיל אותו האב לרצפה והבן התכופף לקחת אותו. אמר האבא לבן, לא רצית להתכופף פעם אחת להרים את המטבע ועכשיו אתה מתכופף עשר פעמים לאכול את הדובדבנים". סיפור אחר שסיפרה היה על סב שגר עם המשפחה של בנו. הסב היה כבר זקן וכשאכל היה מלכלך והצלחת הייתה נופלת לו ונשברת. הבן וכלתו הושיבו את הסב בצד והביאו לו צלחת מעץ. יום אחד ראו ההורים את בנם מכין צלחות מעץ, שאלו אותו מדוע הוא מכין צלחות מעץ והוא ענה להם :"אני מכין צלחות שתאכלו מהם כאשר תזדקנו".
132
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online