פנינה רוזנטל
אהבתי מאד את פנינה ושמחתי שזכיתי בה כאם. יום אחד כשהלכתי איתה ברחוב ארלוזורוב, אימא פגשה מכרים שאמרו לה: "הוא כל כך דומה לך". אימא ואני הסתכלנו זו על זה וחייכנו. שמחתי מאד עם האמירה הזאת, למרות שידעתי שאיננו דומים כלל. פנינה הייתה בהירה עם עיניים ירוקות ואני הייתי כהה עם עיניים כחולות, דמיתי לאבי. לאחר שסיימתי את לימודי בכיתה ח', הלכתי עם אימא להירשם לבית ספר תיכון, לגימנסיית הרצליה. נפגשנו עם אחד מהבכירים בסגל ההוראה והוא שאל אותי שאלות ובסוף הודיע לי שהתקבלתי. כשלא רציתי ללכת לבית ספר היה לי טריק להעלות את חום גופי. זה תמיד עבד, בבית ספר יסודי וגם בתיכון. הייתי מחמם את גופי בדרכים שונות עד שהחום עלה. הטריק הזה היה גורם לאימא לזכות אותי ביום חופש מלימודים. אהבתי ללבוש מכנסיים קצרים בקיץ ובחורף. אימא נכנעה לגחמה זו ודרשה ממני ללבוש לפחות סוודר. אני הייתי לובש את הסוודר ולפני שהדלת נסגרה מאחורי, הייתי פושט אותו, זורק לתוך הבית ונמלט. אימא לא אהבה את הקמטים והכתמים שנוצרו בפניי מהשמש והתחננה שאחבוש כובע. גם לדרישה זו סירבתי בתוקף.
152
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online