פנינה רוזנטל

אימא הייתה ביחסים טובים מאד עם עדינה, אם כי היא עמדה על קנקנה. היא הכירה את הצדדים השליליים באופייה של עדינה, אך בשל תבונתה ורגישותה, לא אמרה על כך מילה עד שהתגרשנו. נולד בננו הבכור עידו ובכך אימא נעשתה סבתא. מהרגע הראשון מילאה 1960 בסוף שנת את תפקידה כסבתא במסירות רבה. באחד הימים, כשנסענו לתל אביב לבקר את סבתא של עדינה, שהייתה בבית חולים על ערש דווי, עידו שיחק בדרך במטריה וזו פגעה בעינו. כשהגענו לתל אביב, הפקדנו את עידו בידיה של אימא ונסענו לבקר את סבתא של עדינה. אימא לקחה את עידו לרופא והתברר שהמטריה שרטה את הקרנית בעינו. אימא הייתה סבתא מצוינת לכל הנכדים. ארחה אותם בימות החופש הגדול לשבוע ויותר, פינקה אותם בארוחות בוקר של לחמניות טריות וריבה מעשה ידיה, טיילה איתם בתל אביב ועד היום זכור להם הביקור בגן החיות. (המקום בו התוודעתי לאימא לראשונה).

1965 , אימא, עדינה והנכדים בקיבוץ הגושרים

200