פנינה רוזנטל

אימא בתקופת פשיטת הרגל של אבא והנסיעה לברזיל אבא היה קבלן ששאף לגדול ולהתרחב. הוא חיפש מגרשים כדי לבנות עליהם. לפני שסיים למכור את הדירות בבניין אחד, היה שם את עינו על מגרש נוסף ורוכש אותו בכספיםשלווה מהבנקים ומאנשים פרטיים. גם אני כארכיטקט נכנסתי לעסקי הבנייה של אבא וחששתי שלא יוכל לעמוד בהחזר ההלוואות. כבר שנתיים לפני פשיטת הרגל ראיתי את הצרות העומדות ליפול על עסקי הבנייה של אבא. חלקתי את חששותיי עם אימא. היא הייתה משוחחת אתו על הנושא, אך לא מנעה ממנו להמשיך בפרויקטיםשלו, אולי משוםשלא הייתה מעורבת כמוני כדי לראות את הקריסה המתקרבת. אבא התלונן באוזניה שהראייה הפסימית שלי "מקצצת לו את הכנפיים", היא הבינה לליבו ולא התערבה בעסקיו והוא המשיך להשקיע בפרויקטים גדולים. כאשר עמד בפני "הזינוק הגדול " של עסקי הבנייה שלו, המשק הישראלי נכנס למשבר עמוק. היה מיתון גדול, ערך הלירה ירד, אנשים לא קנו דירות ואבא לא יכול היה להחזיר פרצה מלחמת ששת הימים, אני שרתי 1967 את חובותיו לבנקים ולאנשים מהם לווה. ב במילואים וכשחזרתי מהמילואים נאלצתי למכור את הבית באפקה ואת המכונית כי הייתי שותף עסקי עם אבא והוא עמד בפני פשיטת רגל. החובות השפיעו על מצבו הבריאותי של אבא, הוא החל להרגיש כאבים בחזה, חששנו שזו מחלת לב, אל אחרי אשפוז ובדיקות התבררשאלו תסמיניםהנובעיםמלחץ נפשי. החלטתי להבריחו לחו"ל ולמלטו מההשלכות המשפטיותשל פשיטתהרגל. לאחר מספר חודשיםשוב חשברע באתי מיד לבקרו והצעתי לו לנסוע לחו"ל עד שהעניינים יסתדרו. הוא הסכים. מצב רוחו השתפר והוא נראה כמישהו דולר 2,350 שמשא גדול הורד מכתפיו. למחרת קניתי לו כרטיס טיסה לשוויץ, נתתי לו אבא טס לשוויץ ואני נשארתי להתמודד עם 8.1.1968 והסעתי אותו לשדה התעופה. ב הנושים ובתי המשפט.

216