פנינה רוזנטל

יעל וקובי ירדו 19.8.1992 בסוף שבוע אחד, היינו אמורים לנסוע לחופשה במטולה. ביום רביעי לשחק עם אימא במשחק "מריבה", אותו לימדה אימא את כולנו. ביום שלאחריו, היינו אמורים לנסוע לחופשה במטולה ואימא הרגישה לא טוב. התלבטתי לגבי הנסיעה והתייעצתי עםאימא, אך היא עמדה על כך שניסע, ונסענו. מאוחר יותר אימא הרגישה רע יותר והמטפלת אשפזה אותה בבית חולים בלינסון. ביום שישי התקשרו אלי מבית החולים למטולה וביקשו שאבוא. אילה והילדים נשארו בבית המלון ואני נסעתי לאחר כניסת השבת. אימא סבלה מסתימת מעיים ומצבה הלך והתדרדר. הרופאים אמרו שאפשר לנסות לנתחה, אך ללא הניתוח היא לא תשרוד. ישבתי עם עצמי, חשבתי והחלטתי לא לענותה בניתוח. היא חיכתה לי וחייכה. לא דיברנו ליטפתי את ידה. היא הסבה את פניה ועצמה את עיניה. זמן רב לפני מותה ביקשה ממני אימא שלא יקברו אותה ביום מותה. היא זכרה מקרה מילדותה בפולין, בו קברו אישה ששבה לחיים יום לאחר שקברו אותה. מאז ילדותה הרפואה התקדמה ניתן היהלקבועבוודאותמצבשלמוות, אך כאילו מן השמיים נענו 1992- התקדמותמטאורית וב לבקשתה. היא נפטרה ביוםשישי ונקברה יומיים לאחר מותה. אילה והילדים חזרו במוצאי שבת ממטולה ואני טיפלתי בסידורי הקבורה. ונקברה ליד אבא ביום ראשון בבית הקברות ברעננה. 22.8.1992 אימא נפטרה ביום שישי נסעתי ללוויה לבדי, אילה נסעה ברכב אחר עם המטפלת הפולניה. כל הדרך לבית הקברות במותה. לאחר הלוויה ביקרנו בקברו של אבא 87 הקשבתי למוסיקה ובכיתי. אימא הייתה בת וישבתי "שבעה". אמנם התייתמתי מאמי בגיל שלוש, אבל זכיתי בפנינה שהייתה בשבילי הכול ואלמלא היא, לא הייתי האדםשהנני. אימא כתבה שתי צוואות. בצוואתה הראשונה, שנכתבה בתקופת פשיטת הרגל של אבא, הורישהאתרכושהלנכדיםכדי שהנושיםלא יוכלו לקחתאתהכסף. הצוואההשנייה נכתבהב , לאחרשהסתיימו כלההליכיםהמשפטייםנגדאבא ובההיאהורישהאתכלרכושהלאבא 1979 ובמקרה של פטירתו לפניה, כל הרכוש יעבור אלי. לאחר שאימא נפטרה ונפתחו המסמכים השוניםשהותירה. עדינה ראתה את הצוואה הראשונה ולפיה יכלה לקחת את החלקשל עידו, עינת ועמית, אך היא הציעה באצילותשאני אקח את כל הכסף.

242