כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -ינואר 2015 - גיליון 211

קורנגרין

ערב מרגש שנערך בחודש שעבר הנציחה העיר רעננה את זכרו של דוד קורנגרין, מי שהיה מנהל תיכון "אוסטרובסקי" במשך 53 שנה, בקריאת מכללת רעננה על שמו. "מעשים," רעם קולו של מנהל "אוסטרובסקי" המיתולוגי בסרט שצולם בנאומו הפומבי האחרון על במת אמפיתיאטרון רעננה לציון יובל 05 לתיכון, "מעשים הם מה שקובע. לא מה יגידו אחרים, לא אם זה ימצא חן בעיניהם ולא רייטינג. רק מעשים. אם הייתי צריך להתחשב במה יגידו, לא הייתי יכול לעשות דבר." זוהי בעצם משנתו של מי שהתמנה לנהל את בית הספר התיכון הראשון ברעננה בהיותו בן 13 בלבד, וממנה לא מש בכל שנות כהונתו. לא שהיה לו קל עם זה. במשך השנים קמה לו אופוזיציה מדיפעם,אופוזיציהלאפשוטהבכלל,אבלהוא, נאמןלעקרונותיו, לא ויתר עליהם. 000,7 בוגרים של התיכון הם התוצאה. רבים מהם השתלבו בחברה במקצועות הרפואה, ההנדסה, התקשורת והחינוך. שנה אחת הוזמן קורנגרין להשתתף בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 משום שעשרה בוגרים סיימו את הקורס. פעם אחרת הוזמן ליטול חלק במסדר כנפיים כאשר 7 בוגרים, לא פחות, סיימו קורס טיס. ב ויה ¯‡≠Ô מוטי ב צילום:  ה מהולל Î מל מאת: 

שהם היו. בטקס ההנצחה דיבר ראש העיר בילסקי על חברות אמיצה בין שני אנשים שלכאורה הפכים הם. דיברה סגניתו, לטיפה שמיע, שסיפרה על מסירותו הבלתי נתפסת לעבודתו. יום אחד של חופש לא לקח, מעולם לא יצא לשבתון. גם כשנאלץ לצאת למילואים לא הפסיק לעבוד. היא עצמה נסעה אליו לבסיסו על מנת שיחתום על כל התעודות. אורנה אהרון, שהוריה היו חבריו הטובים, שהייתה בוגרת בית הספר כמו גם אחיה ערן ז"ל, שהפכה למורה לאנגלית בבית הספר כמו גם אחיה שהיה מורה לחנ"ג, והיום מנהלת את החטיבה העליונה "רבין" בתל-מונד, סיפרה אף היא סיפורים על שילובים של נוקשות עם אנושיות, עקשנות חסרת פשרות עם חום. בערוב ימיו כתב קורנגרין את סיפור חייו לו קרא: "מה שאני זוכר, ומה שאני זוכר שסיפרו לי." הפרק האחרון נפתח כך: "אני ציוני ואני צבר. הציונות הינה האידיאולוגיה שלי. הצבריות הינה המהות שלי. הציונות שלי פשוטה: על כל העם היהודי להתרכז בארץ-ישראל. הצבריות היא סיפור אחר. אין כאן אידיאולוגיה. זו פשוט הרגשת המולדת בה נולדתי, בה גדלתי, ובה אקבר. זו הארץ שלי כי 'ככה זה'. אני פה, נולדתי פה. אין לי שום זיכרונות מארץ אחרת. כל חיי עברו עליי פה, לטוב ולרע. זכיתי להילחם על עצמאות המדינה הזו. זכות גדולה שנפלה רק בחלקם של מעטים – מעטים מדי!

ותיקות חדר המורים באוסטרובסקי מכבדות את זכרו של קורנגרין.

בית ספר של שתי כיתות בשכבה גדל בד בבד עם רעננה למימדים עצומים של 81 כיתות בשכבה עם 008,1 תלמידים. אז כבר נפתח בעיר תיכון שני ואחר כך שלישי. בית הספר מונה היום כ-007 תלמידים, שממשיכים את מסורת המצוינות. רק לאחרונה פורסם כי 6 בוגרים סיימו את המחזור האחרון של קורס "תלפיות". נדמה כי לכל אחד יש סיפור על האיש. משעמם הוא לא היה, אבל גם 'סחבק' הוא לא היה. לסגניתו הנאמנה, לטיפה שמיע, הוא קרא "גברת שמיע" עד יומו האחרון וכך גם לכל מורה ומורה בבית-הספר. רוב המורים בכלל לא ידעו את שמו הפרטי, "מר קורנגרין" הייתה דרך הפנייה היחידה אליו. איש קשוח, יש אומרים איש קשה, אבל כל מי שנזקק אי פעם לסיוע כלשהו קיבל אותו בחדרי חדרים מבלי שניתן לכך פומבי. מורים גם ידעו שיינתן להם גיבוי מוחלט בכל מצב, ואם היה צורך,את התוכחה הם קיבלו מאחורי דלת סגורה. איש של פעם. לא בטוח שהיה 'עובר היום מסך', אבל הרבה מאנשי החינוך והחזון של פעם היו כאלה, וטוב לו לעם ישראל

זאב בילסקי עם גברת שמיע, צפרירה קורנגרין ונכדתה בטקס הסרת הלוט.

ובהיותי בן הארץ, אין לי שום התלבטויות על זכותי לחיות פה בארצי. זה טבעי ממש כאוויר אותו אני נושם." היה איש ואיננו עוד. לפחות קראו את מכללת רעננה, שכל עיסוקה חינוך, על שמו. Mehulal2@netvision.net.il

1∞

רעננה 112 - 51/10